תעלת אחשוורוש: סיפורו של איש עקשן

כבר עסקנו בעבר בתעלות מים משנות-מציאות באירופה ובפרויקטים הנדסיים משני-גיאוגרפיה מתקופת מלחמות יוון-פרס (חפשו באתר!), אז הפוסט ההיסטורי-ג"ג-הנדסי-צבאי של הפעם יעסוק בגם וגם! והכל עם נופים יפים של הים התיכון.

אז על "תעלת אחשוורוש" כבר שמעתם? (סיפור תעלה נוסף יוגש כבונוס בסוף):

הרקע של הפעם יהיה קצר כי הוא יחסית ידוע – ערי מדינה יווניות וערש תרבות המערב, אתונה, ספרטה\ בריתות וריבים פנימיים, מלחמות פרס-יוון, מרתון, 300, סשה הגדול, חנוכה, והנה אנחנו. סתם, קצת יותר בהרחבה ונתחיל במי:

קסרקסס, שמו היווני בו נדבוק של חשיארש הראשון (המזוהה עם אחשוורוש של פורים), בנו של דריווש ונכדו של כורש, היה מלך פרס מהשושלת האחמנית שהחליט לנקום ביוונים על המרד באיוניה ועל ההפסד של אביו במרתון (אגב רוב/כל המקורות שלנו הם יוונים, יכול להיות שהיו לו אחלה סיבות ושהיה בחור חביב סה"כ).

מסע המלחמה שלו כלל צבא עצום בן מאות אלפי חיילים ומאות אוניות, ונחקק עד היום בין היתר בקרב תרמופילאי (300), הקרב הימי בסלמיס או בגשר הספינות המפואר שהעביר בעזרתו את חייליו בדרדנלים. אבל מסע המלחמה הזה כלל עוד פלא הנדסי מרשים מאוד ביחס לתקופה, שנשתכח ונחרב עם השנים – הפיכת חצי האי של הר אתוס לאי.

איפה: באצבע המזרחית מבין ה-3 של חצי האי חלקידיקי שוכן הר אתוס, הר חריג בגובהו לאזור (אלפיים מטר) ורווי צוקים, הנקרא על שם אחד מהגיגאנטים שקראו תיגר על האלים (כן, בדיוק אלה המכוערים מהסרט הרקולס). כיום ההר קדוש (מאוד) לנצרות האורתודוקסית, מכיל רק מנזרים והכניסה אליו מוגבלת ומותרת לגברים בלבד, אך בזמנו של קסרסס חצי האי של ההר היה מכשול מסובך מאוד לציו העצום.

לפי הרודוטס, במהלך הפלישה הפרסית הראשונה ליוון (492 לפני זה שקדוש לנזירי אתוס), הצי הפרסי איבד כ-300 ספינות ואלפי מלחים בסופה בזמן שניסה לנווט במים הקשים והמסוכנים סביב אתוס. לכן כחלק מהפקת הלקחים והשיפור-שימור, החליט קסרקסס, בחור שאפתן בסה"כ, שבפלישה שלו הצי יעבור *דרך* חצי האי.

בשנת 483 לפני ההולך על המים, אלפי עבדים מקומיים, מצרים ופיניקים, בהנהגתם של שני מהנדסי-על פרסים (בוברס וארתאכיאס אם אתם לקראת שיפוץ ומחפשים), החלו לחפור תעלה בחלק הצר ביותר של האיסתמוס (השם שמשמש עד היום לתיאור גשר יבשה צר, ביוונית עתיקה = "צוואר").

העבודות נמשכו כ-3 שנים, ובסופן חצי-האי של אתוס הפך לאי! הפרידה אותו מהיבשת תעלה באורך של כ-2 ק"מ וברוחב של שתי טרירמות (ספינות מלחמה קדומות). כך קסרקסס זכה לתהילה על גדולתו, ומאות ספינות של הצי הפרסי יכלו לעבור במהירות דרך התעלה, ולקצר משמעותית את דרכן להיות מושמדות ע"י היוונים בקרב סלמיס המפורסם.

אבל הטבע שוב הראה שהוא חזק מהשאפתנות האנושית. 80 שנה אחרי התעלה עוד מוזכרת אצל תוקדיסיס בתיאור המלחמות הפלופונסיות, אך עם הזמן וללא תחזוק התעלה החלה להתמלא בסחף אדמה ולהיסתם. במאות השנים שלאחר מכן היא התמלאה לחלוטין ונשתכחה מהתודעה, עד שסקרים ארכיאולוגים (של צרפתים, אנגלים, וגרמנים; בנפרד כמובן כי כל אחד צריך לגנוב עתיקות למוזיאון אחר) חשפו אותה במאה ה-19.

רק ב-1990 עם טכנולוגיה מודרנית סוקרים יוונים ובריטים הצליחו לאמוד את מיקום התעלה במדויק, אשר בימינו נמתחת מתחת לאדמה חקלאית וכבישים מאובקים, בין הטברנה של קריסטליס שבעיירה Nea Roda בצד הצפוני של חצי האי לבין חוף טריפיטי שבצד הדרומי. ונשבע שבגוגל מפס עדיין רואים קצת את השאריות של התעלה המפוארת מימי קדם.

אז אם קסרקסס היה קצת יותר דומה לאלכסנדר ומתחשב באיתני הטבע והזמן, הוא היה מבין שכדי להיזכר לנצח כ"גדול" עליך לא לחפור תעלות שהים ימלא, אלא לייבש את הים עם גשר יבשתי שהים והעידנים רק יחזקו! (כן, זה רפרנס לסיפורה של האי/עיר צור, גם הוא פה באתר איפשהו).

ואם כבר בתעלות יווניות לרוחב איסתמוסים עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר כבונוס, ולו לרגע, את תעלת קורינתוס המפורסמת.

האיסתמוס של קורינתוס מפריד בין חצי האי פלופונס לבין יוון גופא, ואין 2 גופים מים שהיו רוצים להיפגש כמו הים האיוני והים האגאי המופרדים ב-6 ק"מ בלבד!

כבר בימי קדם עלו רעיונות רבים, מוצלחים יותר ופחות, לחצוב תעלה לאורך האיסתמוס, אבל בגובה של 80 מ' האתגר היה פשוט מורכב מדי. עובדה זו לא הפריעה כמובן לקיסר נירון, שבשנת 67 החליט שעל שמו יירשם הישג חציבת המיצר, ובא אישית לחצוב את מכת המקוש הראשונה.

את אלפי המכות האחרות השלימו כ-6,000 עבדים יהודים, שהובאו מיהודה שבדיוק החליטה למרוד באימפריה הגדולה בעולם ובקיסר המשוגע שלה. קשה להגיד לאיזה עומק הגיעו כי המנהרה המודרנית עוברת בדיוק באותו תוואי, אבל נאמר כי הם חפרו כ-700 מ' (~עשירית) אך הפרויקט נזנח עם מותו של נירון ב-68.

רק בשנת 1882, כביטוי לעצמאותה של יוון המודרנית הפרויקט חודש, בתמיכה ומימון צרפתי לאור הצלחתה של תעלת סואץ (1869). לאחר 11 שנים של חפירות וקשיי מימון, ב-1893 הפלופונס הפך רשמית לאי.

אממה, ביוון כמו ביוון, התעלה הייתה כשלון מסחרי חרוץ. נפח התעבורה הימי לא הצדיק את העלות, ומפולות סלעים מחומותיה בנות עשרות המטרים סגרו אותה באופן תדיר. מלחמות העולם והקרבות על הגשרים שמעל התעלה בין גרמניה הנאצית לבעלות הברית גם לא עשו טוב לחוזק המבני הכללי..

בימינו התעלה כמעט ולא משמשת לצרכים מסחריים כיוון שספינות המשא המודרניות רחבות בהרבה ממימדיה, והיא משמשת בעיקר להפלגות פרטיות ותיירותיות. לאור מפולת סלעים היא נסגרה לאחרונה שוב, ואמורה להיפתח בקיץ 2023...אבל אלו לא היוונים של של אלכסנדר ולא של קסרקסס, אז לא הייתי מחכה בקוצר רוח 😊

עד הפעם הבאה,