האי היווני האסטרטגי ביותר: סיפורו של קסטלוריזו

בואו לטיול קצר באי קטנטן עם פחות מ-600 תושבים, שנמצא כמה מאות מטרים מטורקיה אבל שייך למדינת יוון, ומהווה את הטריטוריה הכי מזרחית שלה. סיפור האי כולל הרבה החלפות ידיים, קשור אפילו למחנה פליטים בעזה, ולאחרונה - קריטי לחיפושי גז טבעי. זהו קסטלוריזו:

האי מיושב עוד מהתקופה הנאוליתית, ובעת העתיקה נשלט מרודוס ושימש כנמל לחופי אנטוליה (טורקיה של ימינו). בימי הביניים הגיעו האבירים ההוספיטלריים (סנט ג'ון) לאחר שגורשו מא"י ובנו עליו מבצר אדום שנתן לו את שמו – Castello Rosso (לפחות זו האגדה) והפכו אותו לבסיס קדמי מול העות’מאנים.

אבל העות’מאנים הצליחו לכבוש את האי ב־1512, והוא נשאר בריבונותם מאות שנים, עם תקופות קצרות של שלטון מצרי, ונציאני ועצמי. למרות השלטון המתחלף, התושבים נותרו ברובם יוונים ששמרו על שפה, דת וזהות משלהם. במאה ה־19 שיגשג האי הפצפון כתחנת מסחר והגיע לשיא אוכלוסייה של כ־10,000 איש.

 וכמו במקומות רבים אחרים, מלחמות העולם שינו הכל. אחרי המלחמה הראשונה ותבוסת הטורקים, הועבר האי לידי איטליה כחלק משלטונה באיים הדודקאנסים. במלחמת העולם השנייה הפך האי לזירה צבאית של ממש. האיטלקים שלטו בו, הבריטים ניסו לכבושו, והוא הופצץ שוב ושוב ע"י הלופטוואפה.

 ב־1944 הבריטים הצליחו לרגע להחזיק בו ופינו את כל תושביו למחנה פליטים נוסייראת שברצועת עזה הבריטית. כך תושבי קסטלוריזו חיו שנתיים כפליטים בעזה, כאשר רובם לא חזרו לאי מעולם והיגרו מאוחר יותר לאוסטרליה (שם קהילתם עדיין קיימת ומוכרת כ- Kezzies).

לאחר המלחמה, ב־1947, איטליה נאלצה לוותר על איי הדודקאנס, והם סופחו ליוון הריבונית. מאותו הרגע קסטלוריזו (שם רשמי "מגיסטי") הפך לנקודה המזרחית ביותר של המדינה. הטורקים כמובן ראו בכך עוול, אבל אז הם עוד מאוד ניסו להתקרב למערב, והתקפלו בפני ההסכמים הבינלאומיים שהכריעו לרעתם.

מאז ובעקבות הגלובליזציה, האוכלוסייה הידלדלה דרמטית. מאלפים רבים לפני כמאה שנה נותרו פחות מ־600 תושבים כיום, רובם מבוגרים. האי מתקיים מתיירות עונתית ומסיוע ממשלתי, ושומר על אווירה כפרית ושקטה (לא קל להגיע, ואין בו שדה תעופה). אבל לאחרונה האי הפך לחשוב במיוחד:

 לפי האמנות הבינ"ל, גם אי זעיר מקנה זכויות ל־EEZ, האזור כלכלי הבלעדי של מדינה שנמתח 200 מייל ימי מהגבול היבשתי. ובזכות קסטלוריזו, יוון טוענת לים המשתרע כמעט עד קפריסין - יתרון צבאי אסטרטגי ולאחרונה גם כלכלי עם מציאת עוד ועוד מאגרי גז בים התיכון.

 ובשנים האחרונות, המחלוקת סביב השטח הכלכלי הימי סביב האי רותחת. יוון רואה בקסטלוריזו עוגן אסטרטגי; טורקיה טוענת שאי כזה קטן לא אמור לשנות מפות אזוריות. והתוצאה היא עוד מוקד חיכוך בין שתי שכנות שלא בדיוק מחבבות האחת את השנייה.

לסיכום, אי קטן ושולי לכאורה, שהכיל פעם נמל סואן, עבר בין עות’מאנים, איטלקים ובריטים, שתושביו מצאו עצמם מעזה ועד אוסטרליה, הפך לאבן דומינו אסטרטגית במזרח התיכון. קסטלוריזו. אתם עוד תשמעו עליו שוב.

עד הפעם הבאה,