בית הקברות הגדול בעולם, או חיל האוויר השלישי בגודלו?

חלק קוראים לו "בית הקברות הכי גדול בעולם", אחרים קוראים לו "חיל האוויר השלישי בגודלו".

אבל אנחנו נקרא לו 309 AMARG, וזה סיפורו הקצר של מגרש החנייה וחלקי החילוף של כל מטוסי צבאות ארצות הברית מהמאה האחרונה, ולמה בחרו למקם אותו עמוק במדבריות אריזונה:

Credit: United States Navy

בשנת 1945 מצאה עצמה ארה"ב בצד המנצח של המלחמה הכי גדולה שההיסטוריה אי פעם ראתה, בין היתר בזכות חיל האוויר האימתני שלה – שמנה בזמנו מעל למאה אלף כלי טיס שונים ומגוונים.

לנצח במלחמה זה נהדר ואף מומלץ, אבל מה עושים עכשיו עם כל המטוסים האלה ועלויות אחזקתם האסטרונומיות?

בשנת 1946 הוקמה "מנהלת נכסי המלחמה", שהחלה להיפטר מציוד האספקה והלחימה המיותרים, כולל מלאי המטוסים העצום (אך כלקח ממלחמת העולם הראשונה, ניסו הפעם לא למכור הכל בבת אחת, כדי לא לטלטל את הכלכלה המקומית והעולמית, במיוחד לא את תעשיית התעופה האזרחית שרק הייתה בחיתוליה).

אז מה שאפשר להסב לשימוש אזרחי הוסב, הרבה נמכר למתכת, וחלק למדינות אחרות. נשארו כמה אלפי כלי טיס, למשל מטוסי תובלה או מפציצים אסטרטגיים מפורסמים כמו B-29, שגם אם אינם בחזית הטכנולוגיה – עדיין עובדים. איפה נשים אותם, כך שלא יהרסו בשגרה, אבל יהיו זמינים למשל לרכבת אווירית לברלין הנצורה?

המקום שנבחר הוא שדה תעופה (קטן בזמנו) בשם דיוויס-מונת'ן סמוך לעיר טוסון, אריזונה – שם הלחות נמוכה מאוד וכמעט ואין גשמים (טוב למתכת), והאדמה המדברית קשה ולא חולית, כך שאפשר להחנות עליה מפלצות פלדה בלי צורך לרצף בבטון. תנאים מושלמים לאחסון אלפי המטוסים שנשארו.

בשנות ה-50' החלו גם להשתמש במטוסים שבמתקן כמלאי אינסופי כמעט לחלקי חילוף בזמן מלחמת קוריאה, וגם קצת למכור לשותפות לדרך שהתקשו כלכלית אחרי המלחמה (כן בריטניה אני מסתכל עליך), כי מה זה כמה מאות מפציצים בין חברים.

והמקום היה כ"כ נוח ויעיל, עד שעם הזמן ריכז את כל המטוסים הישנים של צבאות ארה"ב (כן, ברבים. לחיל הים האמריקאי כמה אלפי מטוסים שמפעיל בעצמו, רק מעט פחות מחיל האוויר!). ועם הנסיגה מוויטנאם, המתקן הגיע לשיא האחסון שלו בכל הזמנים – מעל ל-6,000!

בהמשך השנים חלק מהמטוסים שימשו להסבה למטרות תרגול (כולל אוויריות, האמריקאים הופכים 16F ישנים לכטב"מ ואז מפוצצים אותם..), והמתקן לקח גם חלק באחסון, תחזוק ופירוק טילי שיוט ומפציצים גרעיניים, כחלק מהאוטופיה של שנות ה-90' (הסכמי START למי שמכיר)

credit: USGS

כיום אחרי כמה שינויים ארגוניים המתקן נקרא 309th Aerospace Maintenance & Regeneration Group (AMARG), ויש בו כ-4000 כלי טיס במצבי תחזוקה שונים, רובם כבר לא יטוסו לעולם אבל חלקם עתדוה אסטרטגית למלחמת העולם הבאה (ואגב, לסין כולה פחות כלי טיס ממה שיש לארה"ב בבית הקברות באריזונה...).

אז לסיכום ככה חושבות ומתנהגות מעצמות עולמיות. הן לומדות מהזמנים הקשים, ומשתמשות בזמנים הרגועים כדי להתכונן לזמנים הקשים הבאים. ולא סתם הסמל הרשמי של AMARG הוא עוף החול, שקם לתחייה משאריות גופו הקודם.

עד הפעם הבאה,