קצה העולם, למטה: סיפור האיים הרד ומקדונלד

הפוסט הבא יעסוק באחד המקומות הנידחים ביותר בכדור הארץ (אם לא ה-), צמד איים געשיים בדרום האוקיינוס ההודי, שמשמשים כסנסור מחקרי יקר ערך לאנושות כולה.

זהו סיפורו העגום-אך-משתפר של "הטריטוריה של האיים הרד ומקדונלד":

כ-4,100 ק"מ דרום-מערבית לפרת' שבמערב אוסטרליה, 4,200 ק"מ דרום-מזרחית לדרום אפריקה ו-1,600 ק"מ צפון לאנטאקרטיקה, שוכנים האיים Heard ו- McDonald.

האיים מאז 1947 הם טריטוריה לא מיושבת ושטח מוגן תחת ריבונותה של אוסטרליה, אותה קיבלה מבריטניה במתנה לאחר שזו הכריזה עליהם כשלה ב-1910 (כזכור, כל פיסת אדמה בעולם בזמנו הייתה של בריטניה אלא אם הוכח אחרת).

אף בן אנוש לא ראה את האיים לפני 1853, אז ספן אמריקאי בשם ג'ון הרד שהיה בדרכו מבוסטון למלבורן התברבר קצת בדרך במים הקשים להפלגה של קו רוחב 50- ופתאום ראה מולו הר געש מושלג בגובה 2,700 מ' באמצע הים שלא היה קיים במפה. חודש אחריו וויליאם מקדונלד מצא עוד אי קטנטן לידו, ומאז שני האיים נחשבים לטריטוריה אחת (אבל אתייחס רק להרד, הגדול משמעותית מביניהם).

credit: Tristannew

כיאה לאי עם אקלים ארקטי שהאנושות עוד לא הפריעה למנוחתו, עם גילויו האי שרץ בכלבי-ים, פינגווינים ודגים. כבר ב-1855 ציידים אמריקאים הקימו בו מושבת הפקת שמן ארעית בעלת השם הכי יצירתי שאמריקאי הצליח לחשוב עליו - "Oil Barrel Point" (ומזכיר שמדובר באומה שהביאה את ההברקות "לונג איילנד" או "איסט ריבר"), שהגיעה בשיאה לכ-200 תושבים.

בשנת 1882 אוכ' כלבי הים המקומית כמעט והוכחדה, שכן ב-30 השנים האלו האי ייצא כ-100 אלף חביות שמן מהחי. ואז התמריץ הכלכלי היחיד להתיישבות פסק, הציידים עזבו, והאי הפך לנקודת דיו בדרום האוקיינוס ההודי, פריט מלאי של משרד החוץ הבריטי שהועבר לאוסטרליה, כי למה לא.

ומאז... הכל השתפר. ב-1953, בצעד די מהפכני לזמנו, ממשלת אוסטרליה חוקקה שהאיים וסביבתם הם שמורת טבע מחקרית, בשטח של 65 אלף קמ"ר (פי 3 משטח ישראל; מתוכם רק 400 קמ"ר שטח האיים).

הבידוד הגיאוגרפי, האקלים הקיצוני וההפרעה המינימלית של האדם לביוספרה (קצת אופטימיות בהמשך) של האי הפכו אותו לגן-עדן מחקרי ושימורי, אחד מהאחרונים על פני הכדור.

אז בואו נרחיב קצת על התנאים והחיים שבאי הרד:

במרכז האי שוכן רכס ה-"ביג בן", ובו הר געש פעיל למדי בשם "Mawson Peak" בגובה של כ-2,700 ק"מ. לחובבי הטריוויה מביניכם, פסגת מוסון והאי מקדונלד הם הרי הגעש הפעילים היחידים של אוסטרליה, והנקודות הגבוהות ביותר שלה שאינן באנטרקטיקה.

האקלים באי...מטורף. הטמפ' נושקת ל-0, יש משקעים 9 חודשים, ומהירות הרוח נעה בין 30 קמ"ש ביום רגוע ל-180 קמ"ש ביום שיהרוג אתכם במקום בכל רגע נתון. שום צמח גבוה מעשב לא מצליח לגדול בו, והלחות הגבוהה שבאי יחד עם הרוחות החזקות והטופוגרפיה ההררית החריגה יוצרות מופעי עננים ייחודיים מאוד.

ושלא כמו ברוב איי האוקיינוסים, לאי הרד לא התבצעה פלישה ביולוגית מוצלחת שקשורה לאדם. עם הגעת הציידים במאה ה-19 הגיעו לאי זבובים, עש בגדים, ג'וקים, מעט כבשים וחולדה אחת(!), אך אף אחד מהם לא הצליח להתרבות באי לפני שנכחד (מלבד קרדית האבק ומין של דשא מאירופה, אבל נניח להם לרגע).

credit: Stephen Brown/AAD

ואולי השימוש הכי חשוב של האי הרד לימינו הוא כמעין "מעבדה טבעית" לחקר ההתחממות הגלובלית. בשנים 2003-5 (ככל הידוע לי הפעם האחרונה שמשלחת משמעותית הגיעה בכלל לאי), קבוצת מדענים פרסה סנסורים על האי הרד ובכמה איים סמוכים (במונחים של אוקיינוס, כלומר במרחק מאות ק"מ) - באי קרגלן בו הטמפ' הממוצעת 2C+, ובאי מריון של דרא"פ, שם הטמפ' 4C+ ביחס להרד, בהתאמה.

מחקר זה ואחרים מראים כיצד השינוי בטמפ' משנה את הביוספרה של האי, ומוציא מאיזון מערכות אקולוגיות.

וכדי לא להפריע לאי (וכי הוא ממממש רחוק) מחקרים בו נדירים ביותר, אבל מדי פעם קולטים מרחוק התפרצויות געשיות שהיו בו. נראה שלחיות מסביב זה לא מאוד מפריע, ושהן גם לא מתגעגעות אלינו יותר מדי.

אז עד כאן לפיסת אסקפיזם זו, ואם תרצו לבקר יום אחד באיים אז בגדול תצטרכו קודם להיות מדעני קוטב אוסטרלים. אבל אם תרצו להביע את תמיכתם הכללית, אתם מוזמנים לרכוש דומיין אינטרנטי בעל הסיומת hm., ולחלוק אותה עם כמה פינגווינים, כלבי ים ושאריות מחלידות של בקתות ציידים.

credit: Gary Miller

עד הפעם הבאה,