פסלו של מרקוס אורליוס ברומא

בתוך כל האירועים הגועשים שמסביב, הרגישו גם חלק מרומא עיר הנצח והקיסרים, קחו לכם כמה דקות של אסקפיזם וקראו סיפור יפה:

את התמונה שמימין, אותה מצאתי במקרה השבוע, צילם סבא שלי ב-1958, ואילו את השמאלית צילמתי אני, די מאותו מקום, לפני כשנה.

מעבר לצבע, יש הבדל מהותי בין הפסלים – אחד אמיתי ואחד לא! איך זה קרה ומה הקשר לטעות היסטורית בת 1500 שנה?

כתיאור די ישיר, הפסל מכונה “Equestrian Statue of Marcus Aurelius”. אקווסטריאן = "רוכב על סוס" (בלטינית equus = סוס; eques = אביר; בדומה לשפות לטיניות אחרות), ובגדול מאז ומעולם פסל בגודל מלא של רוכב דרש משאבים וכשרון רבים, האדיר את הדמות המונצחת והיה עדות לעושר והצלחה של בוניו/מממניו.

על מרקוס אורליוס נכתב כ"כ הרבה ואפשר לכתוב עוד, שכן בעיניי הוא מהאנשים החכמים והמרתקים שאי פעם חיו. לצד היותו קיסר רומא בין השנים 161-180, מצביא וכובש, אורליוס היה פילוסוף סטואי, אשר חיבורו היומני Meditations מלא בחכמת חיים שרלוונטית מאוד גם בימינו, ואני ממליץ עליה מאוד מאוד (תורגמה לעברית גם).

אך נחזור לסיפורו של הפסל. הוא הושלם בשנת 175, יתכן בקרבת המיקום בו מאוחר יותר יעמוד גם עמודו של אורליוס בפיאצה קולונה. הפסל נעשה בשיטה מסובכת הנקראת "שעווה אבודה", הדורשת חומרים רבים והכשרה מיוחדת. בשיטה זו ראשית מכינים תבנית נגטיבית גסה של הדמות, יוצקים שעווה מותכת לתבנית ואז מצפים את השעווה בתבנית מחומר חסין אש, כמו חרס (ובו צינוריות).

כעת מחממים את החרס עד להמסת השעווה ויציאתה דרך הצינורות, ויוצקים בו מתכת נוזלית – במקרה שלנו ברונזה. לבסוף שוברים את החרס, מלטשים להסרת שאריות והוספת פרטים, ומקבלים פסל ברונזה יצוק ומרשים.

ברומא העתיקה היו מעל 20 פסלי ברונזה גדולים, אך רובם הוסרו והותכו למטרות אחרות, שכן ברונזה היא חומר שימושי ולא זול, להבדיל מקיסר מת שהוא רק לא זול. כיצד זה שאורליוס שרד? ככה"נ בעקבות טעות נהדרת בזיהוי.

את שרידותו חב אורליוס לכך שבימי הביניים הפסל הועבר לקרבת ארמון לטראנו (כיום בוותיקן), ששימש את ראשי הכנסייה והוענק להם ע"י קונסטנטינוס בעצמו, זה אשר הפך את הנצרות לדת האימפריה אחרי מאות שנות רדיפה.

עם הזמן, לאור המיקום ומכיוון ששני הקיסרים נודעו במסעות כיבושיהם ותוארו בכתובים בלבוש צבאי דומה, תושבי רומא טעו לחשוב שזהו פסלו של קונסטנטין (לו היה פסל רכוב דומה שלא שרד), מה שהגן על הפסל מהתכה להבדיל מכל קיסר קדם-נוצרי אחר, באופן אירוני למדי כיוון שתקופת אורליוס נודעה במיוחד ברדיפה שיטתית של הדת הנוצרית.

רק במאה ה-15 עם הרנסנס זהותו של הפסל "התגלתה מחדש", במעשה המיוחס לאדריכל ואיש האשכולות לאון בטיסטה אלברטי. בשנת 1538 הפסל הועבר בהוראת האפיפיור פאולוס ה-3 לכיכר אותה עיצב בן טיפוחיו מיכאלנג'לו (שהוסיף לפסל מעמד שיש גדול), על ראש גבעת הקפיטול – הגבוהה מבין 7 הגבעות של רומא העתיקה.

ושם הפסל עמד למשך כמעט 500 שנה נוספות וסוערות, צולם ע"י סבא שלי, עד שב-1981 הועבר לצרכי שימור לתוך מוזיאון הקפיטול (למרות שאלפיים שנה הוא עמד בחוץ ושרד לא רע..), ואילו בכיכר בחוץ הועמדה רפליקה מרשימה מאוד, אך עדיין, רפליקה.

אז מה אמיתי ומה לא? מה נצחי ומה לא? מה שייך לקיסר? מה בשליטתנו ומה למעשה המשמעות של השרשור הזה, או של הכל באופן כללי? על כל ענה כבר אורליוס, ולכם נשאר רק לקרוא 😊

עד הפעם הבאה,