מלחמת ה-full random: מה הקשר בין פיראטים מוסלמים ויהודים להקמת חיל המארינס

הפוסט הפעם יצלול לקשר שבין פיראטים מוסלמים ויהודים ששיתפו פעולה, המנון חיל הנחתים האמריקני וסחר בעבדים, אירופאים לשם שינוי, בעבור כופר. כן, היום נעסוק ב-"מלחמות הברבריות", או בשמן הפחות ידוע – "מה קורה כשלוחצים על full random בבחירת צדדים שנלחמים":

הברברים (Berber, לא barbaros, מילת הגנאי האונומטופאית המוצלחת שהמציאו היוונים המתנשאים לכל העמים סביבם שלא ידעו יוונית) הם העמים הקדומים שאכלסו את צפון-מערב אפריקה, בשטח המדינות שאנחנו מכירים היום כמרוקו, אלג'יר, תוניסיה ולוב.

בשלהי ימי הביניים שטח זה כונה על שמם "ברבריה" ושויך פורמלית לאימפריה העות'מאנית, אך בפועל הוא נהנה משליטה עצמית (אם בכלל) של נסיכויות קטנות מתחלפות. החל מהמאה ה-16, עם התפתחות טכנולוגיית ההפלגה והניווט בים עמוק (היי #מרקטור! זוכרים?), האזור הפך לגן-עדן לקורסארים –

פיראטים עצמאיים, בעיקר מוסלמים, שפעלו בהסכמת העות'מאנים ועסקו בבזיזת ספינות וישובים אירופים, והצטיינו בחטיפת נוצרים ופדייתם בעבור כופר רב או מכירתם לעבדות (כן, ממש באותם שנים שחוטפי עבדים בדרום-מערב אפריקה מכרו אפריקאים לבעלי אדמות אירופאיים באמריקות. וואלה העולם מורכב).

על פי חלק מההערכות, במשך מאות שנות פעילותם חטפו הקורסארים כמיליון (!) בני אדם, ורצועות חוף שלמות באיטליה ובספרד ננטשו עד למאה ה-19. הם פעלו כאמור בעיקר בצפון מערב הים התיכון, אך ישנן עדויות על פשיטות קורסארים אפילו באיסלנד, אנגליה ודרום אמריקה.

אחד הקורסארים המפורסמים ביותר היה ח'יר א-דין פאשה "ברברוסה" (אדום הזקן), שהיה במהלך המאה ה-16 חצי-פיראט חצי-אדמירל בשירות העות'מאנים בקרבותיהם הימיים כנגד האימפריה הרומית הקדושה (שהייתה לא..ולא..די לבדיחה השחוקה והלא נכונה הזו).

יחד עם ברברוסה הפליג האדמירל סנאן ראיס, יהודי אשר משפחתו גורשה מספרד והחליט להצטרף לקורסארים העות'מאנים כדי לנקום באימפריה הספרדית. כמוהו היה גם דון שמואל פאלאג'י, רב שנולד במרוקו ב-1550 למשפחת מגורשי ספרד, ועם הזמן הפך לשגריר מרוקו בהולנד שהקים בית הכנסת הראשון בעיר.

אותו שמואל פאלאג'י/פאלאצ'ה, כנראה מהדמויות הצבעוניות והמרתקות בהיסטוריה, עשה לאחר תקופותו כדיפלומט הסבת מקצוע לקורסאר בשירות העות'מאנים ושדד ספינות ספרדיות עמוסות בזהב מאמריקה (אך מכיוון שמדובר בצדיק, מספרים שהקפיד לבנות בספינתו בית כנסת זעיר).

אז אלו הקורסארים, והם בגדול חיו טוב עד לסוף המאה המאה ה-18. הכל השתנה כשמדינה צעירה מהצד השני של הבריכה החליטה (בפעם הראשונה מתוך 3 לפחות) שאם האירופאים לא יפתרו את הבעיות של עצמם, אז הם יבואו לפתור אותן עבורם. בשנת 1784 ספינה אמריקאית בשם "בטסי" נפלה בידי קורסארים ממרוקו.

שגריר ארה"ב (שהייתה אז בת פחות מ-10) בצרפת, תומס ג'פרסון, הצליח להגיע להסכם עם שליטי מרוקו, אך שנה לאחר מכן קורסארים מאלג'יריה שבו 2 ספינות אמריקאיות ודרשו עליהן כופר של 660,000 דולר.

לממשלת ארה"ב הצעירה לא היה את הכסף לשלם או צי להתנגד (הוא פורק עם סוף מלחמת העצמאות מסיבות כלכליות), אז המלחים האמריקאים נשארו כעבדים בשבי הקורסארים 10 שנים.

בשנת 1795 האמריקאים שילמו כמיליון דולר, שישית מתקציבם השנתי (!), לשחרורם של 115 מלחים מעבדות, והגיעו לסוג של הסכם פרוטקשן משפיל עם הקורסארים. איך אמר הג'ינג'י? HUGE MISTAKE.

בשנת 1794 מקימים מחדש את הצי, ועם כניסתו של ג'פרסון לנשיאות ב-1801 תבע השליט של טריפולי כרבע מיליון דולר עבור המשך הפרוטקשן. האמריקאים הפעם סירבו, וכך נפתחה המלחמה הראשונה של ארה"ב מחוץ לגבולותיה – "מלחמת הברברים".

ספינות אמריקאיות הטילו מצור של כמה שנים על טריפולי (יחד עם השוודים, כי אירופה הייתה אז במלחמות הנפוליאוניות ובגדול כולם היו נגד כולם), במהלכו כוח קטן של חיל הנחתים (מרינס) התקרב לחוף בצורה הירואית והעלה באש ספינה מקומית – מעשה שנחקק עד היום בשורה השנייה של המנון החיל.

בשנת 1804 המבוי הסתום של המצור הביא את הצדדים להסכם, אך מהר הקורסארים חזרו לשבות אוניות אמריקאיות. ב-1812 האמריקאים היו עסוקים במלחמה עם בריטניה שוב, אז רק ב-1815 התפנו לסיקוול "מלחמת הברברים 2.0", בה הביסו את הקורסארים לחלוטין, תוך הוכחה לעולם שהם כוח ימי שיש להתחשב בו.

בעשורים שלאחר מכן האירופאים הפסיקו קצת להרוג אחד את השני כדי להשתלט על העולם מהר יותר, ועם התפתחות המעצמות האירופאיות והעמקת הקולוניאליזציה הצרפתית באזור (ב-1830 אלג'יריה נכבשת ע"י צרפת), הקורסארים המוסלמים נעלמים מבימת ההיסטוריה.

ומוסר ההשכל? פיראטים זה לא רק בקריביים, העולם מורכב, ועם כמה שהם אוהבים להזיק לעצמם, בסך הכל האמריקאים עושים יותר טוב מרע לעולם הזה. נאחל להם רק בריאות ויציבות, כי אחריהם המבול.

עד הפעם הבאה,