מה (והאם!) ההבדל בין מי ברז למים מינרליים?

אז מה ההבדל בין מי ברז למים מינרליים? (רמז: בעיקר המחיר, לא המקור) ולמה הצרכן הישראלי אוהב לסנן החוצה את המינרלים שמוסיפים מלאכותית בעזרת כספי הציבור שלו?

אזהיר מראש שזה ממש לא תחום המומחיות שלי, אז אתנסח בזהירות:

קודם כל, התמזל מזלנו לחיות במדינה בה אפשר לשתות מהברז. זה לא מובן מאליו גם במאה ה-21. זה לא אומר שמי ברז בערי הבירה של המדינות "הלבנות" פה יהרגו אתכם, אלא שאין רגולציה שאפשר לסמוך עליה. בפרספקטיבה היסטורית, זה בלתי נתפס שאנחנו מתקלחים ועושים פיפי על מים באיכות הזו.

ול-20% מהאנושות אין אפילו ברז בבית להתלבט לגביו. אבל לנו יש, אז קדימה. המים לשתייה בישראל מגיעים מכמה מקורות - קידוח מי תהום מאקוויפרים (בעיקר מההר אחרי שהרסנו את זה של החוף), ימת הכנרת, התפלת מי-ים ונביעה טבעית של מעיינות (בעיקר בגולן, בגליל העליון ואגן ים המלח).

ב-2013, לבקשת חכ"ל דב חנין, חקרו בממ"מ הכנסת את שוק המים המינרליים בישראל, אשר להבדיל ממקומות רבים הרגולציה בו כמעט ולא קיימת למעט בנושאים תברואתיים, ואין קריטריונים ברורים למקור המים (למשל בחו"ל מבדילים בין "מים מבוקבקים" ל"מי מעיינות") או להשלכות השימוש בהם.

היסטורית, בשנות ה-80', שחקניות המים המינרליים בישראל השתמשו בעיקר במי מעיינות שעברו סינון קל. היום, מרבית המים המינרליים הישראליים מגיעים ממתקני שאיבה של חברת "מקורות", אותן קונות חברות המים במחיר תעשייתי, מסננות קלות (תכף נגיע לזה), מבקבקות ומוכרות. בגדול, אלו כמעט *בדיוק* אותם המים שיש בברז אצלכם בבית -

כלומר, לא בדיוק-בדיוק, כי יכול להיות שאליכם הביתה מגיעים מים משילוב של קידוח-התפלה-מוביל ארצי. אבל מי הברז שחברת מקורות מספקת עוברים בדיקות איכות קפדניות, ומגיעים לכל הצרכנים בתמהיל מינרלי יחסית זהה לאחר תוספת כלור (בכמות מזערית נגד חיידקים) ובעבר גם פלואוריד למניעת עששת (ולצערנו ב-2024 ללא מגנזיום למי-התפלה, שזה דווקא כן חשוב).

 אז שוב, חברות המים קונות מהמדינה "מי ברז" בפחות מאגורה לליטר, מסננות בתהליכים פשוטים, לעתים מוסיפות קצת מינרלים בעצמן לשיפור ערכים וטעם - ואז לבקבוק הפלסטיק. משם לצרכן, במחיר גדול פי 100 לשישייה בסופר, ויותר מפי 1000 (!) במסעדה. בהכללה, חברת מים = להדפיס כסף (היי קוקה קולה)

אז האם מים מינרליים בריאים יותר ממי ברז בישראל? לדעת רוב המומחים - פשוט לא. הם פשוט אחידים יותר בטעם. ויש אפילו לא מעט עדויות מצטברות לנזקים שנגרמים למים שעמדו במיכל פלסטיק למשך זמן רב, במיוחד בשמש. אז למה ישראלים פחות אוהבים מי ברז וקונים תחליפי סינון ביתיים? כנראה בגלל הצנרת הביתית שלהם.

כי למרות שהמים ממקורות הם באיכות A+, וגם התשתיות העירוניות לרוב סבבה ובפיקוח, בסוף הם מגיעים לברז דרך הצנרת של הבניין, שנמצאת באחריות בעלי הדירות המשותפים. וכאן לפעמים יש חלודה. אבל אם אתם גרים בבניין יחסית חדש, לא רק שהמים בברז אחלה, לא בטוח שכדאי לכם לסנן אותם.

כי להבדיל ממכונות וקומקומים להן מים עם מינרליים יוצרים אבנית, הגוף שלנו צריך מינרלים כדי לחיות. כשאתם שותים מי בריטה מפולטרים, אתם מסננים החוצה גם מגנזיום וסידן שטובים לנו. תמי4 ודומיו משתמשים גם בסינון UV נגד חיידקים אבל גם בזה אין באמת צורך תברואתי קריטי (בהכללה גסה).

אז לסיכום, מי הברז בישראל מעולים ובטוחים לשתייה.

מים מינרליים לא רק יקרים הרבה יותר (ומזיקים לסביבה), הם לגם רוב אותם מי ברז בלי ערך תברואתי ניכר נוסף, ולעתים להפך.

ואם מי הברז שלכם בצבע או בטעם מוזר, זה כנראה בעיית צנרת מקומית. סינון ביתי של המים זה פתרון נפוץ, אבל לא מושלם.

והכי חשוב - אירונית לעושרנו, חסרון כרוני במים הוא אחד מהחוליים הגדולים של חיי הנוחות המערביים, ומקושר לאינסוף בעיות: שינה, עייפות, עיכול, שרירים ומה לא.

שתו מים, והרבה. זה ליטרלי משאיר אותנו בחיים. אה, ואל תיקחו עצות רפואיות אישיות מאף אחד באינטרנט.

עד הפעם הבאה,