מה הקשר בין דייסת שיבולת שועל לבין הזרם הנוצרי "קוואקרים"?

למה רוב דוברי העברית מכנים דייסת שיבולת שועל בשם "קוואקר"? שאלה פשוטה, עם תשובה מורכבת שתערב כת נוצרית פציפיסטית שדי במקרה אחד מבניה הקים את עיר הבירה הראשונה של ארה"ב, יזמים קפיטליסטיים ומעט חצופים, ודגן אחד אהוב ונפוץ:

נתחיל כרונולוגית, עם הדגן עצמו. שיבולת שועל (Oat) הוא סוג של דגן שבויית ע"י האדם לפני פחות או יותר באזורנו לפחות לפני עשרת אלפים שנה, ומינים רבים שלו גדלים כצמחי בר (אחד מהם זורקים אחד על השני בטיולים כדי "לגלות" כמה ילדים יהיו לך). את המין המתורבת מגדלים כמזון לבע"ח ולבני אדם – אחרי בישול קצר במים או בחלב.

לשם בעברית, שהוא עתיק מאוד, יש כמה מקורות אפשריים – חלק אומרים ששועלים היו אוהבים להתחכך או להסתתר בין שיבולי הצמח, וחז"ל פירשו שקצה השיבולת עם הדגנים נראה כמו זנב של שועל. בכל מקרה, זה לא השם הנפוץ ביותר היום לדייסה, אלא "קוואקר". אז מאיפה הוא הגיע?

קופצים לאנגליה של המאה ה-17, תקופה של תהפוכות פוליטיות ודתיות בממלכה. בשנת 1652 אדם בשם ג'ורג' פוקס מייסד זרם נוצרי חדש, בשם Religious Society of Friends. הוא טען שכל אדם יכול לתקשר ישירות עם האל ואין צורך בכמרים או בתפילות היררכיות, וכי יש להפריד לגמרי בין הדת למדינה (ופה שווה לזכור שבאנגליה המלך הוא גם ראש הכנסייה האנגליקנית).

הכינוי שתנועתו מקבלת הוא ה"קוויקרים", ה"רועדים" – שניתן להם אולי כגנאי כי רעדו מהתרגשות דתית בעת התאספויתיהם, ואולי כי דרשו "לרעוד מול מילת האל" (באופן כללי יש למילים אצלם חשיבות אדירה, כפי שתכף נראה). ורגע כהערת צד כי זה טוב מדי בשביל להתעלם – בהמשך הדרך התפצלו מהקוויקרים ה-"שייקרים", שאצלם ישו נולד מחדש בדמות אישה ודגלו בשוויון מגדרי מוחלט והתנזרות ממין (מה שלא תרם לצמיחתם הדמוגרפית..)

חזרה לקוויקרים. מצד אחד, אמונתם קידשה עקרונות כמו שלום (ועל כן הם פציפיסטים), יושר (אסור לשקר או להונות, גם לא במסחר, שיוויון זכויות, וחיי קהילה ופשטות. כל זה היום נראה יפה ומקובל, אבל בזמנו ראשי קהילה שהיו נשים או סירוב לכבד בני אצולה הביא אותם לחיכוכים ורדיפות ע"י השלטון האנגלי.

הקוויקר המפורסם ביותר, ומי שהביא אותם אל העולם החדש, היה האציל האנגלי-הולנדי וויליאם פן. פן הצטרף לקוויקרים ובשנת 1681 השיג מהמלך צ'רלס ה-2 זיכיון להקים מושבת קוויקרים באנגליה החדשה שמעבר לים. המושבה קיבלה את השם "היער של פן" (פנסילבינה, בלטינית), והעיר שהקימו במעלה נהר הדלוור נקראה ברוח הקוויקרים "עיר אהבת האחים". פילדלפיה.

מאוחר יותר עיר זו נהייתה למוקד השלטוני והבירה הראשונה של ארה"ב, אבל למרות הקשיים הראשוניים המושבה הצליחה לשגשג ולהיהפך ליעד מקלט להמוני הקוויקרים מאנגליה, ועד היום שם קהילתם הגדולה ביותר. ואיך כל זה קשור לדגנים?? כאן הזמן לחשוף את הטריק השיווקי מהעתיקים ביותר ששרדו עד היום.

ב-1850 כמה יזמים אמריקאים מקימים באוהיו את Oat Mills, "מטחנות שיבולת השועל". העסק דשדש כמה עשורים, עד שאחד מהם קורא באנציקלופדיה על הקוויקרים של פנסילבניה, ועל מה הם מסמלים – יושרה, אמינות וטוהר מידות. הוא מחליט שזה מה שהוא רוצה שאנשים יחשבו על הדגנים שלהם, ומשנים את השם ל- Quaker Mill. יותר מזה, די מהר הם לוקחים את דמותו של וויליאם פן בתור הלוגו של החברה כולה!

מאוחר יותר ולמטרות משפטיות (כי יש לפן מלא צאצאים חיים), הם יטענו שזה סתם היה "דמות קוויקרית". אבל בחייכם. בכל מקרה, למותג אין שום קשר לקהילת הקוויקרים, והם אפילו לא מאותו אזור! לאורך השנים חברי אגודת הידידים (שמם האמיתי) הביעו מחאה על גניבת שמם למטרות רווח, אבל כאמור הם פציפיסטים מדי בשביל לריב אז די התעלמו מדרישותיהם (מזכיר קצת את הפוסט ההוא על מותגי ג'יפים ע"ש שבטים ילידיים, נכון?).

במאה ה-20 דגני קוויקר הפכו לאימפריית מזון עולמית, השיקו עוד המון דגני בוקר (כמו קפטן קראנצ') וגם משקאות אנרגיה (הם המציאו את הגטורייד הארור). ובשנת 2001 פפסי בולעים אותם לאימפריה שלהם בעד 14 מיליארד $. בכל מקרה, בזכות התפוצה הגלובלית והמותג החזק, לארצנו הקטנה מוצר הדגנים הפך בפי כולם ל"שם גנרי" לדייסת שיבולת שועל, עם שיבוש עברי קל של הגייה מזרח אירופאית – מקוויקר ל"קוואקר".

אז ככה, למרות שכנראה כבר בתקופת התנ"ך אבותינו וחיות המשק שלהם אכלו כאן שיבולת שועל, אנחנו קוראים לזה "קוואקר" בזכות כת נוצרית מעניינת, אציל בריטי עם רוח הרפתקנית, ובעיקר כמה יזמים חסרי בושה אבל עם חוש שיווקי חזק ביותר.

עד הפעם הבאה,