מה הקשר בין נבחרת ישראל בכדורגל, ג'ינג'יס ח'אן, השופט התנ"כי גדעון והתנועה הקיבוצית?

אז גם הפעם נעסוק בשאלה שהטרידה אתכם כבר זמן רב - מה הקשר בין נבחרת ישראל בכדורגל, ג'ינגיס ח'אן, השופט התנ"כי גדעון, התנועה הקיבוצית ועם של לוחמים ממוצא קווקזי שהשתלט על מצרים והאזור?

כמו דברים אחרים שהתחילו באסיה, יצאו משליטה ואיימו להחריב את העולם (...), כך גם בשנת 1162 נולד למשפחה חסרת יחוס בצפונה של רמת מונגוליה ילד חביב בשם טמוג'ין. עם הזמן הוא נהיה פחות ילד ופחות חביב.

בעזרת כושר מנהיגות צבאית יוצאת דופן, הצליח בשנת 1206 לאחד את שבטי הנוודים המונגולים לאומה אחת, אשר הוא עומד בראשה כ"גדול השליטים", או במונגולית – "ג'ינגיס ח'אן" (וב-HBOית, ח'אל דרוגו). במהלך 14 השנים הבאות כבשו המונגולים שטח בלתי נתפס במהירות חסרת תקדים, מסין ועד הקווקז.

מהצד החיובי, האימפריה המונגולית נתנה לאזרחיה חופש דת (יחסי), צמצמה עבדות, שיפרה מסחר וקשרי תרבות בין מזרח למערב וקיצרה משמעותית את זמן המסע לאורך אסיה. מהצד הפחות חיובי, מיליוני אנשים (אחוז לא קטן מאוכלוסיית העולם בזמנו) שפחות התחברו לרעיון של שליטים חובבי סוסים הופרדו מראשם.

כדוגמה מייצגת, שליטי ח'ווארזם (שושלת מוסלמית ששלטה באיראן של ימינו, תכף תראו למה לא שמעתם עליה) הרגו את המשלחת הדיפלומטית ששלח ג'ינגיס על מנת לדון בתנאי כניעתם. זו הייתה טעות ממש גדולה.

כתגובה מידתית וסבירה, המונגולים פלשו לח'ווארזם, החריבו עיר אחרי עיר, שרפו את התושבים, רדפו באופן אישי אחרי המלך הח'וואריזמי במשך 3 שנים עד שמת על אי בתוך אגם, ולפי האגדות השאירו באחת הערים פירמידת ראשים בגובה כמה קומות (אבל היי, המסר עבר ולא הרגו יותר דיפלומטים מונגולים).

ב-1227 טמוג'ין הרחום מת, וממלכתו שהשתרעה בין קוריאה לאוקראינה של ימינו חולקה ל-4, כאשר הח'אן של אזור סין-מונגוליה נבחר להיות הח'אן הגדול שמפקד על השאר (בהמשך יהיו עוד פיצולים).

הסיפור שלנו מתחיל באמת עם הולאגו, נכדו של ג'ינגיס שקיבל את השליטה על אזור איראן והמזרח התיכון של ימינו, והקים את השושלת האילח'אנית (משמעות השם היא "ה-ח'אן", כלומר "ה-שליט" בפרסית-מונגולית. צניעות לא הייתה תכונה חזקה גם אז).

מונגקה ח'אן, הח'אן הגדול באותו זמן, ציווה על אחיו הולאגו לכבוש עבורו את מערב אסיה תוך כיבוש והרס המדינות המוסלמיות שבדרכו - הח'ליפות העבאסית בעיראק, השושלת האיובית בסוריה והממלוכים במצרים (עוד נעמיק בהם).

בשנת 1258 הולאגו כובש את בגדאד, ממית כחצי מיליון מתושביה (בנוהל) ולפי הסיפורים הורג את הח'ליף העבאסי בעצמו, תוך כדי שהוא מוחץ עם סוסו את המסכן שגולגל בשטיח (הופה #מונגול_סטייל).

ב-1259 הוא כובש את סוריה בסערה ומתכונן להמשיך את המסע עד למצרים דרך ארץ ישראל (בה נמצאות כמה ערי-חוף בשליטת הצלבנים, ירושלים, וערש מולדתה העתידי של קבוצת הפייסבוק 'שווארמה מפה לאוזן').

באותו זמן שולט באזור זה הסולטאן הממלוכי קוטוז. הממלוכים היו עבדים-לוחמים מוסלמים מובחרים ממוצא צ'רקסי-טורקי שהגיעו מאזור הקווקז ולחמו בשירות השושלת האיובית עד שהבינו שהם בעצם הכי חזקים בשכונה ויכולים להפסיק להיות משרתים, להשתלט על מצרים ואז לכבוש את רוב ערי הצלבנים בא"י.

קוטוז לא היה מוכן לאבד את כל מה שהרוויח על ידי רצח וגזל לרוצחים וגזלנים מלוכסנים יותר ממנו, והוא גייס את הצבא הממלוכי להדוף את הפלישה המונגולית. למזלו של קוטוז, באותו הזמן מת הח'אן הגדול מונגקה, כך שהולאגו נאלץ לחזור מזרחה לדיונים ירושה, תוך שהוא משאיר כוח מצומצם יותר לכיבוש.

(ואם תהיתם, לאחר ספירת קולות הימאים נבחר הנכד קובלאי ח'אן, שנהייה שליט מפואר יותר מג'ינגיס אפילו). שני הצבאות האדירים נפגשו ביום שישי, ה-3 בספטמבר 1260 (אין לי מושג איך יודעים את זה, לא לשאול) סמוך לעין ג'אלות, מעיין גדול בחלקו המזרחי של עמק יזרעאל.

מעיין זה מזוהה עם המקום בו בחר במקרא השופט גדעון את 300 לוחמיו למלחמה במדינים. בקרב ג'אלות, לראשונה מזה עשרות שנים, הצבא המונגולי נחל תבוסה אדירה, מפקדיו נהרגו ונהדפו עד לצפון סוריה ומעולם לא ניסו לכבוש את האזור שוב.

קוטוז יהפך לאחד מהמצביאים הדגולים ביותר בהיסטוריה המוסלמית, וכפרס הולם יזכה להירצח כחודש לאחר מכן ע"י שותפו ובכיר מפקדיו ביברס, שיהפוך את קהיר למוקד המוסלמי של העולם כולו, יסלק את הצלבנים סופית מארץ ישראל ויאהב לשים פסלי נמרים/אריות על כל מיני גשרים ושערים בארץ ישראל וסביבתה.

כמו כן, הוא יחלוק את שמו עם הצ'רקסי הנוסף שאתם מכירים, ביברס נאתכו שהיה קפטן נבחרת ישראל בכדורגל (נכון, קישור די צולע אבל סליחה כבר התחייבתי לקשר איכשהו, לא עושה יותר טיזרים לעצמי).

פאסט פורוורד רציני קדימה, הרצל ציונות וכו', בשנת 1921 מגיעים לאזור עין ג'אלות יהודים אירופאים שמייבשים את הביצות, נלחמים בקדחת ומקימים את קיבוץ "עין חרוד". מאוחר יותר בשטח המעיין מוקם גן לאומי ובתוכו "בית חנקין", מוזיאון לתולדות ההתיישבות בו קבורים גואלי הקרקעות יהושע ואולגה.

הסיפור היה יכול להיגמר ככה יפה, אבל בתחילת שנות ה-50' מתחיל קרע בין חברי קיבוץ עין חרוד בין תומכי מפא"י ומפ"ם (לא נכנס לסיבות של זה, להבנתי משהו סביב מי קם ראשון לחליבה), שהוביל לכך שהקיבוץ על משפחותיו וחבריו התפצל לעין חרוד "איחוד" ולעין חרוד "מאוחד"

והמעיין? היום הכניסה אליו היא בכלל בשטח היישוב גדעונה, שהתחיל ככפר עבודה (...) לעולי תימן ב-49', חובר לחשמל ב-57 והפך ליישוב קהילתי בשנות ה-60.

ומוסר ההשכל? לפעמים כדי לעצור התפשטות מזיקה מאסיה, חייבים להתאחד ולהילחם בה בנחישות (תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות כמובן).

זה, ואל תבנו את הקיבוץ שלכם על בית קברות מונגולי/ממלוכי עתיק - זה מביא מזל רע, סכסוכים ופלגנות.

עד הפעם הבאה,