התותח הגדול בהיסטוריה: סיפור מותו המיסטורי של המדען שהלך רחוק מדי

והפעם, סיפור על תותחי-על. לא כמטאפורה, באמת תותחי פלדה ממש, אבל ממש גדולים. נתחיל בפריז, נמשיך לגרמניה, גיחה קטנה לאטמוספרה, עצירה גדולה בעיראק ואז עצירה סופית בהחלט בבריסל של שנות ה-90', ב-5 יריות מסתוריות בחדר המדרגות של מר בול.

ב-07:18 בבוקר, ה-21 למרץ 1918, פיצוץ אדיר נשמע בלב פריז. הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה, והפצצות אוויריות מצפלינים או מטוסים פרימיטיביים כבר לא היו עניין חריג מאוד, אבל משהו כן היה חריג הפעם - לא היה בשמיים אף כלי טיס להאשים.

עד לסוף המלחמה לא נפתרה תעלומת הפיצוצים המסתוריים שהובילו למותם של כ-250 פריזיאנים, אך לבסוף הסוד התגלה. הסתבר שבשלהי המלחמה, הגרמנים בנו את התותח הגדול ביותר בהיסטוריה, "תותח פריז" או "תותח וילהלם", שנועד יותר ללוחמה פסיכולוגית מאשר לטיווח מדויק, אבל בדיעבד הצליח יופי גם וגם.

התותח האגדי נבנה במיוחד ע"י תאגיד הפלדה והנשק קרופ (שהתאחד מאוחר יותר עם מתחרו העיקרי "טיסן", ויצר את תאגיד הפלדה "טיסנקרופ", שבנה את הצוללות שלנו וכנראה גם את המעלית שלכם). אורך הקנה של התותח היה 34 מטר, משקלו היה 256 טון, הניעו אותו רק על גבי פסי רכבת ונדרשו 80 חיילים לתפעלו

את הפגזים על פריז הוא ירה ממרחק של 130 ק"מ, ולכן לא היה לצרפתים סיכוי לדעת מאיפה הפיצוצים האלו מגיעים (לשם השוואה, קו אווירי מתל אביב לנהריה הוא 110 ק"מ). עם הפסדה של גרמניה במלחמה, התותחים פורקו על מנת שלא ייפלו בידי האויב, אך הידע נשמר.

קצת קדימה בזמן, שוב שלהי מלחמת עולם, שוב גרמניה ומהנדסיה (...). לאחר שלא הצליחו להכניע את חיל האוויר הבריטי, הנאצים החליטו לכתוש את ערי בריטניה ולונדון בעיקר בהפצצות מהאוויר ומרחוק, שיאלצו את הציבור הבריטי לדחוף את ממשלתו להיכנע.

פרויקטי 1-V ו-2-V היו השימושים המבצעיים הראשונים בהיסטוריה של טילי שיוט וטילים בליסטיים, גרמו לנזק אדיר והטילו אימה במשך חודשים, אך לא הצליחו להכניע את הבריטים הנחושים. לכן הנאצים התחילו בבניית 3-V, תותח-על שייבנה בתוך בונקר תת-קרקעי בצפון צרפת.

לV-3 אורך קנה של 127 מטר (יותר ממגרש כדורגל), ויכולת תיאורטית לירות על לונדון (בערך 150 ק"מ משם) 12 פגזים על-קוליים כל שעה. למרבה המזל, בשנת 1944 הצליחה גיחת הפצצה של מטוסים בריטים חמושי פצצות חודרות בונקרים להשמיד את המתחם טרם השלמתו הסופית.

כמה חודשים לאחר מכן התרחשה הפלישה לנורמנדי וצפון צרפת נפלה בידי בעלות הברית. הפעם הגרמנים לא הצליחו להשמיד את כל הידע על אודות התותח, ורובו (יחד עם לא מעט מהנדסים נאצים שגויסו לתכנית החלל האמריקאית במבצע "מהדק נייר". כן אני מסתכל עליך וורנר פון בראון) נפל בידי צבא ארה"ב.

כעת הגיע הזמן להציג את הדמות המרכזית להמשך סיפורנו, ג'רלד בול. מר בול היה מהנדס קנדי מחונן, אשר חלומו היה לבנות את התותח הגדול בהיסטוריה, שיוכל לשגר פגזים למאות קילומטרים ולווינים לחלל (הימים הם תחילת שנות ה-60, שיא המלחמה הקרה ו"המירוץ לחלל" בין הגוש הסובייטי למערבי).

בשנת 1965 בול נפגש עם קרובת משפחה של ראש מחלקת המו"פ בחברת קרופ, שמצאה בארכיון משפחתה את המפרט הטכני של "תותח פריז" האגדי. בול משתמש בידע הזה כדי לשכנע את ממשלת קנדה וממשלת ארה"ב לתת לו גם את הידע שנצבר על ה-3-V הנאצי ולפתוח בפרויקט HARP, שמטרתו ליצור תותח-על לשיגור לווינים.

בול מקבל תקציב עתק ושטח ניסויים באי ברבדוס שבקריביים, ומתחיל לירות פגזים גדולים מתותחים גדולים במשך כמה שנים. בשנת 1966 התותח של בול מצליח לירות פגז במשקל 180 ק"מ לגובה 180 ק"מ (מקובל שקצה האטמוספירה ב-100 ק"מ פחות או יותר), כלומר עמוק לחלל החיצון והכי גבוה שפגז נורה אי פעם.

לצערו של בול, באותה תקופה ממש ארה"ב מסתבכת במלחמת ויאטנם, ממשלת קנדה לא מעוניינת יותר לשתף פעולה עם משרד ההגנה האמריקני, והפרויקט מבוטל.

בול המתוסכל חוזר לקנדה, ומקים חברה פרטית לתותחים ופגזים (ומי הלקוח הראשון? ממשלתנו האהובה). משם העסקים לא מתקדמים כ"כ טוב עבור בול, והוא התחיל למכור למדינות פחות נחמדות, כמו עיראק (שבדיוק התחילה את מלחמתה עם איראן) ודרום אפריקה (באותה תקופה תחת אמברגו בינ"ל בשל האפרטהייד).

בשנת 1980 בול נידון לשנת מאסר על מכירת נשק לדרא"פ, ולאחר מכן עוזב את קנדה ומשתקע בבריסל. אף על פי כן, התותחים של בול היו ממש טובים, והוכיחו את עצמם מעל ומעבר במלחמתה של עיראק באיראן עד כדי כך שסדאם חוסיין התחיל לגלות עניין אישי במהנדס הקנדי המוכשר.

בול וסדאם נפגשו, ובול הבטיח לאחרון שיבנה לו את התותח הגדול בהיסטוריה האנושית, שיוכל לשגר פגזים למרחק 1000 ק"מ (מספיק לפגוע בלב איראן. או ישראל) ואף לווינים לחלל. סדאם התלהב, וכך יצא לדרך "פרויקט בבל" לבניית ה-תותח:

2,100 טון משקלו ואורך קנהו 156 מטרים (לשם השוואה קלה, גובה המגדל המרובע בעזריאלי הינו 154 מ'!). בזמן העבודה על התותח בסוף שנות ה-80, בול התבקש "להגדיל ראש", ועל כן בנה לעיראקים שני תותחים מתנייעים קטנים, ושיפר את הטווח של טילי הסקאד העיראקיים (כן, אלו שב-1991 ישוגרו לפה).

הידע של בול ואופן היישום המאוד ספציפי שלו החלו להטריד מאוד ארגוני ביון מערביים (שגם ככה התמקדו אז בכור הגרעיני שעיראק החלה לבנות, והושמד ע"י ישראל בסוף שנות ה-80), ובתחילת שנת 1990 בול חזר יום אחד לביתו בבריסל ומצא אותו מבולגן ועם מסר ברור להפסיק את עבודתו עבור חוסיין. בול לא נענה לאזהרות והמשיך את עבודתו. לבסוף, ב-22 למרץ 1990, מצא את שחיפש, וביציאה מדלת דירתו בבריסל נורה מטווח קצר פעמיים בראשו ו-3 פעמים בגב ע"י מתנקשים אלמוניים, בפעולה שיוחסה ע"י מקורות זרים למוסד הישראלי.

בשנת 1991 סדאם פולש לכווית ומתחילה מלחמת המפרץ (רק ב-2003 היא תזכה לתואר "הראשונה"...). הקואליציה בראשות ארה"ב מרסקת את הצבא העיראקי, ופקחי האו"ם שנכנסים למדינה בחיפוש אשר נשק להשמדה המונית (בפעם הראשונה ולא האחרונה...) מוצאים את פרויקט בבל ומשמידים את כל אבי-הטיפוס של התותח.

התפתחות יכולות הדיוק והניווט של חימוש קטן וזול בהרבה מתותחי ענק כמו תותחי פריז או בבל (למשל טילי שיוט או קרקע-קרקע מונחי ניווט לוויני) ייתרו את הצורך בטכנולוגיה, ולא פותחו או נבנו תותחי-על מאז. ומוסר ההשכל? בשביל להיות תותח-על לא צריך טונות פלדה או אורך קנה מפלצתי. מספיק לא לתמוך במשטרים של דיקטטורים מטורפים שמביאים את עמם ועמים שכנים לאבדון במלחמות ברירה מיותרות.

זה, ולא לנסות ליישם טכנולוגיות גרמניות במזרח התיכון, זה לא בריא לאף אחד. עד הפעם הבאה,