השריד האחרון של אירופה באפריקה: סיפורן של סאוטה ומלייה

לרגל הבחירות המוניציפליות מחר, הפוסט יעסוק ב-2 הערים שמהוות את האחיזה האירופית האחרונה באפריקה היבשתית.

האם הן שריד לקולוניאליזם על אף שנכבשו ע"י ספרד מאות שנים לפני שמרוקו המודרנית הייתה בכלל רעיון? ואם הן לא אירופה, למה מאות אפריקאים איבדו את חייהם בניסיון להסתנן אליהן?

זה סיפורן של סאוטה ומלייה:

נתחיל במלייה (Melilla בספרדית). ראשית העיר בהתיישבות פיניקית על חצי אי בצפון מערב אפריקה בשם ראשאד(י)ר, שזה אומר בדיוק מה שאתם חושבים שזה אומר, כי "השאלנו" מהם את האותיות, וחצי מהאלים. העיר הייתה חלק מרצף מושבות שהפיניקים הקימו כשהשתלטו על הסחר בים התיכון, מלבנון ועד גיברלטר ומעבר.

לאחר שהפיניקים נעלמו מבימת ההיסטוריה במלחמות הפוניות, המושבה עברה לידיים רומאיות, ובמאה ה-3 כבר הייתה עיר-מחוז נוצרית וטיפוסית לאימפריה. במאות השנים לאחר מכן העיר נכבשה ע"י הונדלים (שבט גרמני בכלל שנדחק ובזז לעצמו את הדרך עד שמצא מנוחה ונחלה בצפון אפריקה, ובדרך הפך את שמו לביטוי להרס), הביזנטים, הויזיגותים ואז במאה ה-7 המוסלמים הגיעו.

ומאז שח'ליפות אומייה כבשה את צפון אפריקה ודרום ספרד, המוסלמים שלטו בעיר (ששינתה את שמה למלייה, לא ברור למה ואיך) בחילופי שושלות, כשראוי לציין שכבר אז הכילה קהילה יהודית מפותחת. ב-1492 הספרדים משלימים את הרקונקיסטה (וגם מגרשים את היהודים וגם מגלים את אמריקה בפעם ה2/3 בהיסטוריה, שנה מוצלחת להם סה"כ) ומתחילים לחשוב באימפריאליות.

בזמן הזה של תחילת הסחר חוצה האוקיינוסים, ממלכת פז ששלטה במרוקו (#יש_על_זה_פוסט) מיקדה את משאביה בעריה האטלנטיות, וב-1497 ספרד כובשת ללא קרב ממשי את העיר, כלומר לפני 527 שנה(!), ומאות שנים לפני ששאר מדינות אירופה התחילו לחלק בינן לבין עצמן את היבשת השחורה. ובמשך מאות שנים העיר היא תחנת מסחר ומבצר מבודדים, מוקפים בפיראטים ברברים שחטפו מאות אלפי אירופאים לעבדות (#יש_על_זה_פוסט) וזה הזמן לדלג לעיר השנייה.

סיפורה של סאוטה, הממוקמת ממש ממול לגיברלטר (#יש_על_זה_פוסט) לא מאוד שונה. גם היא התחילה כעיר פיניקית בשם אבילה, גם היא הפכה לעיר רומית בשם Septa (ע"ש 7 הגבעות סביבה, כמו ספטמבר. כן זה החודש התשיעי, תחשבו למה), ומשם לאותם כיבושים וגלגול לשם הערבי 'סבתה' (תשאלו את ענת ברקו למה).

בשנת 1415 המלך הפורטוגזי ז'ואו ה-I (למעשה ג'ון,#יש_על_זה_פוסט)) חיפש עושר ותהילה ומצא אותן כשגייס צבא אדיר בן K45 איש והשיט אותם ב200 ספינות לכיבוש העיר, וביסוס אחיזתה של פורטוגל בשער הכניסה לים התיכון. הסבתים המסכנים לא ידעו מה נפל עליהם, כי בכלל לא ציפו להתקפה ואיבדו את העיר תוך פחות מיממה, כשהם מסבים (ראיתם מה עשיתי פה?) לפורטוגזים רק 8 הרוגים.

credit: Alvesgaspar

הפורטוגזים שינו את שם העיר לסאוטה, אך במאה ה-16 התאחדו עם ספרד, וכשפורטוגל שבה לעצמאותה ב-1640, סאוטה החליטה שהיא מעדיפה להישאר עם אמא ספרד, כשב-1668 פורטוגל ויתרה רשמית על כל תביעה לעיר.  והנה הגענו למאה ה-20 החביבה ומלאת ההבנה והחיבה האנושית.

ב-1912, שיא הקולוניאליזם האירופי באפריקה שכבר נכבשה כולה מלבד אתיופיה וליבריה, ספרד וצרפת חותמות על "הסכם פז" והופכות את רוב מרוקו למדינת חסות צרפתית, למעט קטע בדום, נקודונת במרכז מרוקו בשם "איפני" ורצועת החוף הצפונית שחיברה בין סאוטה למלייה, ללא הכללתן ב"מרוקו הספרדית", שכן הן נחשבו לספרד גופא, מימים ימימה.

ב-1956 מרוקו זוכה לעצמאות מצרפת (ללא האלימות שקרעה את אלג'יר, וההבדל ניכר עד היום ביחסי המדינות), וגם ספרד מואילה בטובה לפנות את צפון המדינה ואת איפני (אמנם 12 שנה אח"כ..), אך מסרבת בתוקף לסגת ממלייה וסאוטה למרות דרישות מרוקו, בטענה שהיו שלה עוד מלפני ההסכם עם צרפת, ולמעשה לפני שכמעט כל מדינה אחרת בעולם הייתה קיימת בכלל.

והנה הגענו להווה. כיום הערים הן מובלעות קטנות (שטח כל אחת פחות מ-20 קמ"ר, ובכל אחת כ-80 אלף איש; משהו כמו רעננה בשני הפרמטרים), ומוגדרות כערים אוטונומיות לצד 17 מחוזות ספרד באיבריה והאיים הבלאריים והקנריים.על פניו, כחלק מספרד הערים הן חלק מהאיחוד האירופי, אבל ספרד לא מקיימת בהן את חופש התנועה של אמנת שנגן ומחריגה אותן מהסכמי מכס ומע"מ. ולמה?

כי בעשורים האחרונים הערים הפכו למוקד של נסיונות הסתננות של אפריקאים ל"אירופה" מבלי להסתכן בחציה של הים התיכון בסירות רעועות. ב-1992 ספרד ומרוקו חתמו על אמנה לפיה כל מסתנן יוחזר למרוקו, אבל בפועל היא לא נאכפת ולמעשה עד לאחרונה כל מי שהצליח להיכנס לסאוטה או למלייה הצליח לקבל מעמד פליט באיחוד האירופי.  

עד לאחרונה כי בשנים האחרונות ספרד בנתה סביב הערים "גדרות הפרדה" משוכללות (במימון האיחוד אגב, מי היה מאמין הא). ב-2005 מאות אפריקאים צבאו על הגדר של סאוטה, ועשרות מהם נהרגו מאש ספרדית ומרוקאית משולבת. מאז היו עשרות מקרים דומים, כשביוני 2022 37 פליטים מסודאן נהרגו בניסיונם לעבור את הגבול ממרוקו למלייה.

credit: Noborder Network

אז האם ספרד (שבעצמה דורשת את גיברלטר מבריטניה בטיעונים דומים) צודקת בטענותיה לבעלותה על הערים האפריקאיות, או שזהו השריד הפיזי האחרון לשליטה האירופית על אפריקה? האם מרוקו, שבעצמה כובשת את סהרה המערבית, צודקת בדרישתה לקבל את הערים, ומשתמשת במהגרים אפריקאים לא-ערבים כנשק פוליטי? האם הערים האלו במעמד אוטונומי כדי לחגוג את שונותן התרבותית, או כמחסה לספרד מפני מדיניות ההגירה הקשוחה והמפרה את חוקי האיחוד שבהן?

מה שבטוח הוא שגבולות פוליטיים הם זמניים, אבל נדידת עמים היא נצחית. כל עוד יש נתיב יבשתי לחיים "אירופאים", יהיה מי שינסה לחצות את הגבול. האם יפגוש בצד השני רובה או יד מושטת?

באלפי השנים האחרונות אף אחד לא באמת שאל את תושבי סאוטה ומלייה מה הם חושבים על כל זה, אבל מחר אתכם כן שואלים איפה ואיך תרצו לחיות. נצלו את זה 😊

עד הפעם הבאה,

***תיקון קל, יולי 2024 ***:

מתבייש לומר שטעיתי והטעיתי! כי היום גיליתי שלצד סאוטה ומליה, יש לספרד עוד אחיזה יבשתית מאוישת בצפון אפריקה, בעלת השם המאוד קליט:

Peñón de Vélez de la Gomera

credit: Ignacio Gavira

בתחילת המאה ה-16, כחלק ממה שמתואר בפוסט המקורי, ספרד ופורטוגל מחלקות ביניהן את צפון אפריקה (ובשלב כלשהו את העולם כולו, כי למה לא).

כחלק מזה, בשנת 1508 כוח ספרדי כובש אי סלעי קטנטן לחופי הכפר המרוקאי בדיס, ומגרש משם את הקורסרים (עליהם דיברנו בפוסט אחר) שפשטו על חופיהם מאז האי המנומנם מחליף ידיים עוד כמה פעמים לאורך המאות, אבל בשנת 1930 קורה לו דבר משונה ביותר. הוא מפסיק להיות אי.

סופה חריגה בעוצמתה סוחפת חול שמחבר את האי ליבשת בלשון צרה, שמאז הלכה והתרחבה עם השנים (קצת כמו הסיפור של צור, רק שהפעם זה היה טבעי).

ועכשיו קיבלנו גבול יבשתי!

כלומר, עוד נקודה של ספרד, ובהמשך האיחוד האירופי, על שטח אפריקה, בנוסף לסאוטה ומלייה.

שזה אחלה, למעט העובדה שעל יבשה הולכים אנשים. ואנשים עושיות בעיות.

ב-2012 קבוצת אקטיביסטים מרוקאיים "השתלטו" על הכבר-לא-אי במחאה על הנוכחות הספרדית ביבשת, ולמעשה פלשו לאיחוד האירופי!

ובדומה ל-0 ההבנה שהספרדים מגלים לנושא בשאר המיני-קולוניות שלהם, התקרית נגמרה במעצרים אלימים ובהשארת חיל מצב קטן במתחם, שמתחלף במסוקים ושומר יומם וליל על הגבול המאיים בן 80 המטרים, הנמתח בין הקפיטרייה של אסמעאיל למסעדה של צאבר וטוען להיות ה"צר בעולם".

בעיניי הוא בעיקר נשמע כמו האבט"ש המוגזם בהיסטוריה.

ומאז עיקר הריבים עליו הם בעיקר בגוגל מפס בין לאומנים ספרדים ומרוקאים.

נו, הלוואי עלינו.

עד כאן להפעם, ומקווה שתמצאו מקום בלב לסלוח על ההטעייה הנוראית.