המובלעת של חיפה: השטח שהבריטים 'שכחו' להחזיר בזמן

ב-14 במאי 1948, הכריז דוד בן גוריון בתל אביב על הקמת מדינת ישראל, כמה שעות לפני תום המנדט הבריטי על הארץ ופלישת צבאות ערב למדינה שרק נולדה.

זה לפחות הסיפור המוכר, אבל הוא לא לגמרי שלם, כי הבריטים אמנם הבטיחו לסיים את המנדט במאי (אז באמת עזב הנציב העליון האחרון קנינגהם), אבל לפנות סופית את הנכס... הם התחייבו רק ב...אוגוסט.

ולשם כך, הם שמרו לעצמם שטח די משמעותי בכרמל ועמק יזרעאל. אז הנה הסיפור הלא מאוד מוכר של "מובלעת חיפה", שטח-כיבוש-בריטי אשר במשך 6 שבועות היה בחיכוך לא עם היישוב העברי, אלא עם מדינת ישראל הריבונית (הקרב היהודי-ערבי על העיר כבר הוכרע לפני הכרזת העצמאות):

הבריטים לא נשארו באזור כי אהבו את הנוף או את השווארמות בואדי ניסנס (למרות שגם אני הייתי כובש בשבילן חצי עולם...). הם שרטטו את "הקו האדום" של המובלעת היכן שהיו כל התשתיות הקריטיות עבורם לפינוי: נמל, בתי הזיקוק, שדה התעופה ותחנת הרכבת.

למה הם היו צריכים את כל זה? כי עם כל הכבוד לדייקנות האירופאית ולמלחמת האזרחים שהשאירו אחריהם (בה חלקם לא הפסיקו לבחוש ואפילו לעזור לכוחות הערבים), הם פשוט לא הספיקו להוציא מאחיזתם האחרונה במזרח התיכון את כל שאריות האימפריה המתפרקת שלהם.

במאי 1948 נשארו להם בישראל כ-50,000 טון של ציוד, 1,000 טנקים ושריוניות, ו-20,000 חיילים שמתים לעוף כבר מהחארבו דארבו הזה.

וכמו בכל פינוי חפוז, גם כאן היו כמה אנקדוטות משונות במיוחד:

ב-22 במאי, יום לפני העברת בסיס רמת דוד מידיהם לצה"ל, מטוסים מצריים הקדימו לתקוף את הבסיס (בדיעבד אמרו שכיוונו למגידו), והרגו 4 בריטים. בתגובה, הבריטים הזניקו מטוסים שלהם והפילו חלק מהתוקפים המצרים (בתקרית דיפלומטית די חריגה לתקופה).

בסוף מאי הם פינו את מחנה המעצר המפורסם בעתלית, אבל העבירו כמה אסירים שהציקו להם במיוחד לכלא בשכונת בת גלים (שכונתי הנוכחית האהובה). ובאמצע יוני פינו את מחנות א-טירה (לימים טירת הכרמל) לכוחות ערבים, אבל צה"ל הגיע מהר ולקח את השטח בכוח אז האזור עבר לחזקת "האו"ם", ולמעשה ישראל (יחד עם מה שלקחו לבריטים בקריית מוצקין) - שטחים שחלקם בסיסי צה"ל עד היום.

בעיר התחתית של חיפה, החיים בזמן הזה התנהלו קצת כמו גליץ' במטריקס. המשטרה הצבאית הבריטית המשיכה לתת דו"חות תנועה לנהגים יהודים, והחוק הישראלי לא חל שם מבחינתם. ישראל הרשמית נאלצה לבלוע את הצפרדע.

האבסורד הגיע אולי לשיא כשגנרל מקמילן, המפקד הבריטי האחרון על א"י, לא הסכים לישון בעיר בימי המנדט האחרונים מפחד לחייו (לא חשש מופרך), אז הוא נשאר 24/7 על אחת מאוניות הוד מלכותו שבנמל. ב-30 ביוני הוא תירץ את סירובו להגיע לטקס חגיגי לכבוד הסתלקותו בטענה למחאה על זה שגנבנו 3 טנקים משדה התעופה שליד הקישון (חיחי), אבל לבסוף מצא את כבודו האבוד - ירד לרגע מהספינה, הוריד את דגל היוניון ג'ק (ממש זה הספציפי שבתמונה מטה) לקול חצוצרן, וזהו. הביתה (עם נטישת הסטלה מאריס ובת גלים, אחיזתם האחרונה של אוהבי החלב בתה).  

בבתי הזיקוק נשאר קונסול קבוע של ממשלת הוד מלכותו עם כמה שומרים (כי בכל זאת...נפט יותר חשוב מקצת דם רע), אבל לבסוף ב-1 ביולי 1948, חודש וחצי אחרי הכזרת העצמאות, נגמר באמת, הפעם סופי עם הקובץ, השלטון הבריטי על חלק כלשהו מארץ ישראל.

ואגב, יש האומרים שהבריטים קיוו לשמור לעצמם את חיפה כנק' אסטרטגית במזה"ת, והכישלון בכך הוליד את המודל של קפריסין ב-1960, שם הם כבר לא סמכו על הסדרים זמניים והגדירו את אקרוטירי ודקליה כשטח בריטי ריבוני לצמיתות שלא משחררים לילידים החביבים (והם וצבאם שם עד היום, יש על זה פוסט נפרד באתר למי שמעוניין). וזהו.

עד הפעם הבאה,