הגבול הכי מוזר במזרח התיכון: סיפורה של נחווה
- shacharlotan
- 18 במרץ 2024
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 2 בדצמ׳ 2024
הגבולות של המזרח התיכון הם לרוב ישרים, מטופשים, ונקבעו ע"י גורמים זרים. אבל במקום אחד הגבול כ"כ הזוי ומוזר, מובלעת אחת בתוך מובלעת שנייה – והפעם דווקא נקבע ע"י המקומיים.
זה סיפורה של נחווה, ה"מטריושקה" (נו, בבושקה) העומאנית-אמיראתית:
כהרגלנו בקודש, נתחיל עם קצת רקע, וגם הפעם ניתקל בבריטים שבאים לעשות סדר ומסיימים עם בלאגן. ב-1820 לבריטניה הגדולה נמאס משודדי הים שמציקים לאוניות שלה במפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי, ומכריחה 7 נסיכויות קטנות בקצהו של חצי האי-ערב "להיות בשלום איתה", כלומר להפוך לבני-חסות או להישמד.
מאז ועד 1971 והפיכתן ל"איחוד האמירויות הערביות" התקיימה הישות הפוליטית בעלת השם הקליט "מדינות שביתת הנשק של חוף עומאן", ובה שתי נסיכויות מוכרות בשם "דובאי" ו"אבו-דאבי", ועוד 5 שלאף אחד בעולם כמעט לא אכפת מהן, אבל אחת תהיה המוקד של סיפור זה – נסיכות "שארג'ה"
שארג'ה שוכנת בדרומו של חצי-האי 'מוסנדם', השפיץ הערבי של מיצרי הורמוז, אשר רובו נשלט ע"י עומאן, גם היא במאה ה-20 ועד 1971 מדינת חסות בריטית (עם הרפתקאות קולוניאליות משל עצמה לפני כן באפריקה ובפקיסטן, אבל זה שרשור ליום אחר).
בשנות ה-30' חצי האי הצחיח נשלט בפועל ע"י שתי חמולות עיקריות – אבו סעיד העומאנית, ואל-קאסימי, משפחת השליט השארג'י מזה מאות שנים. בצורה לא אופיינית לעצמם, הבריטים הרשו לכל כפר שבטי במוסנדם לבחור לאיזו ממדינות החסות שלהן ירצו להשתייך, וכמו בכל פעם ששואלים אנשים לדעתם – הנה התחילו הבעיות.
צפון מוסנדם (הכמעט ריק) נשאר עומאני, ורוב דרום חצי האי בחרו באמירויות, אבל שבט אחד בשם 'מדחה' התעקש להשתייך לעומאן על כל אדמותיו (75 קמ"ר), ולהיות מובלעת עומאנית בלב אמיראתי. ולהפוך את העניינים למסובכים יותר, כפר אחד קטנטן (5 קמ"ר) שכולו מוקף בשטחי מדחה, בשם 'נחווה', בחר להשתייך לנסיכות שארג'ה. אז מה עושים?
לא נוגעים. בעשרים שנה הבאה בריטניה הייתה עסוקה קצת בלא להיכחד בעצמה, אבל בשנות ה-50 היא נזכרת באימפריה הדועכת שלה ובמנהגיה המסורתיים להחליט לאחרים, ושולחת את הקרטוגרף ג'וליאן ווקר (לימים סר, ובכיר הבריטים באמירויות) לקבוע סופית את הגבולות באזור.
ב-1971 בריטניה מחליטה להתקפל סופית מהאזור ומעניקה עצמאות לכולם – והמובלעת בתוך מובלעת מונצחות כגבולות קבע בין ממלכת עומאן לבין איחוד האמירויות הערביות, מעצמת פנינים שנהייתה למעצמת אנרגיה.
אבל במדחה ונחווה אין לא נפט ולא פנינים, ולכן כנראה המצב המוזר שלהן נשאר ככה מבלי שיריבו עליו יותר מדי. למעשה – אין בהן כמעט כלום.
במדחה העומאנית גרים פחות מ-3000 איש, יש בה בנק אחד, בי"ס אחד, ותחנת משטרת עומאן.
בנחווה האמירתית הגאה המופרדת מאחיה בשל העומאנים העקשנים יש...40 בניינים. וזהו. ואחד מהם זה תחנת המשטרה השארג'יאנית כמובן, כי איך יזכרו למי הם שייכים בלי זה.
וזה המצב עד היום, ואם אתם מסיקים ממנו משהו על האפשרות ליצור גבולות שקטים ומובלעות-על-מובלעות בשכונה המשוגעת שלנו, אז זה לגמרי על אחריותכם בלבד...
עד הפעם הבאה,
Comments