במרחק נגיעה: סיפור הגבול שאינו קיים בין קזחסטן למונגוליה
- shacharlotan
- 4 בספט׳ 2023
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 22 במרץ
כשמסתכלים מרחוק על מפת העולם נראה ששתי ענקיות הערבה האסיאתית,– קזחסטן ומונוגוליה, אורך כל אחת מעל 2000 ק"מ, ממש נושקות זו לזו.
אבל כשמתקרבים ממש רואים שזה לא המצב, ושבין השתיים מפריד גבול קטנטן ובלתי עביר בן 40 ק"מ, שנקבע על ידי הדב הרוסי והדרקון הרוסי, שתי אומות שבעבר נכבשו ע"י רוכבי הערבות וגדלו להיות מעצמות משעבדות בעצמן. זהו סיפור האזור (בתמצית רבה):

"הערבה האירואסייתית" (Steppe) היא שטח מישורי, עשבי וצחיח ברובו המשתרע מגבול קוריאה במזרח ועד לאוקראינה שבמערב, ותחומה בין סיביר שמצפון למדבריות מרכז אסיה מדרום.
כמקום אידאלי לחיי נוודות וגידול סוסים, לאורך ההיסטוריה האנושית הערבה הצמיחה עמים נודדים-לוחמים רבים, מההונים וההונגרים ועד לטורקים.

המפורסמים והמוצלחים שבהם היו המונגולים, שבראשותו של ג'ינגיס ח'אן ויורשיו כבשו במהירות את הסטפה כולה, והשתמשו בה ככביש מהיר להמשיך ממנה לכיבוש סין, מרכז אסיה, המזה"ת, ומזרח אירופה.
אבל כמו בכל פרויקט משפחתי מוצלח, עם הזמן יש חילוקי דעות ופיצולים, וזה מה שעיצב את גבולות וגורלות עמי הסטפה עד לימינו אנו –
נכדו של ג'ינג'יס, קובלאי ח'אן שהיה גם "הח'אן הגדול", קיבל את מזרח האימפריה כולל השטחים שבימינו הם סין ומונגוליה, וייסד בה את שושלת יואן – למעשה היטמעות של השלטון במנהגי האוכ' המקומית.
שלטון יואן התקיים כמאה שנה והיה סובלני מבחינה דתית לבודהיזם ולאסלאם ובעיקר טיפח מסורות קיימות של קונופוציאניזם.

לעומת זאת, במרכז ומערב אסיה הוקמו ח'אנות אחרות – צ'אגטאי בשטחי הסטאניות של ימינו ואורדת הזהב בשטחי מערב קזחסטן, הקווקז וערבות רוסיה ואוקראינה.
גם ישויות אלו התקיימו בצורת שלטון מעטים על רבים, אך עם הזמן השלטונות בהן התנתקו משליטת הח'אנות הגדולה, ובמקביל המירו את דתם לאסלאם סוני.

קפיצה של כמה מאות שנים קדימה תביא אותנו לאימפריה הרוסית שכבשה את הערבות הקזחיות ואוכ' המוסלמית, ועם הקמת ברה"מ קזחסטן הפכה לאחת מהרפובליקות הסובייטיות, בעוד שמחוזות בעלי אוכלוסיה דומה של עמים טורקיים-מוסלמים כגון אלטאי, טובה ואחרים סופחו לרפובליקה הסובייטית גופא.

במאות הללו בסין שלטה שושלת צ'ינג, ובה שיאי ההישגים וההשפלה של הסינים. צ'ינג סיפחו לסין את מונגוליה הצחיחה והבודהיסטית ברובה, לצד חבלי ארץ מדבריים והררים בקצה המערבי של סין המודרנית, בהם האוכ' מוסלמית.
ב-1924 מונגוליה תזכה ל"עצמאות", אך למעשה תהא מדינה סוציאליסטית וסאלית, שכל תפקידה לחצוץ בין ברה"מ וסין, שחלקו גבול ארוך במזרח ועוד 40 ק"מ גבול במערב.

גבול אימפריאליסטי זה נועד (לכל הפחות בעיניי) לשמור על עמי הסטפה תחת שליטתם של מוסקבה ובייג'ינג, ולמנוע מהם להתערבב יותר מדי, אולי כלקח למאות שנות הכיבוש מפעם...
ברוסיה הוא נמצא ברפוב' אלטאי המבודדת והעשירה בנוף ומשאבי טבע, ובסין בנפת אלטאי שהיא חלק מהמחוז "האוטונומי" שינג'יאנג בו נעשים פשעים ממסדיים איומים בנסיונות של סין למחוק את זהותם של בני המקום האויגורים המוסלמים.

אין באמת מעבר גבול פעיל באזור כיוון שהוא נמצא בפסגות של הרים בני 2,600 מטר, ואין שום כביש או ישוב באזור. עם זאת, קיימים תכנונים רוסים-סינים להעביר באזור את צינור הגז הטבעי “Power of Siberia 2", כפרויקט משותף.

פרויקט זה, אם יצא לפועל (מתוכנן ל2030 אבל לא לבנות על זה), יעמיק עוד יותר את תפקידה של רוסיה כבטריית האנרגיה לסין, ואת תפקידה של סין כשוק חליפי לרוסיה לאור מלחמתה באוקראינה ובמערב.

כך או כך, רבות נכתב על היחסים המתעדכנים בין המעצמות הללו, אבל קצת פחות על עמי-הערבות שכבר מאות שנים תחת מגפיהם, שפרויקטים כמו צינור הגז המדובר ימשיכו לחצוץ בינם לבין אחיהם שמעבר להרים.
עד לפעם הבאה,





תגובות