נושאת המטוסים שלא ניתן להטביע: סיפורו של האי דייגו גרסיה
- shacharlotan
- Nov 17, 2023
- 3 min read
Updated: Nov 27, 2023
הרבה זמן לא הצלחתי לכתוב פה שרשור, גם מאילוצים לוגיסטיים של מילואים ובעיקר מהלם ומחסום כתיבה. כי איך אפשר בכלל. אבל אנסה להכריח את עצמי בכמה ימי רענון לשתף אתכם סיפור רק חצי-אסקפיסטי על אי מבודד באמצע האוקיינוס שהפך לסמל של עוצמה מעצמתית ועוולות קולוניאליות.
זה סיפורו של דייגו גרסיה:
במרכזו של האוקיינוס ההודי, בערך סביב קו המשווה, נמצא ארכיפלג צ'גוס: כ-60 איים מחולקים ל-7 אטולים (אי טבעתי, לרוב בשל שקיעת הר געש) – כשהגדול בהם והיחיד שמאוכלס נקרא "דייגו גרסיה". הארכיפלג המבודד התגלה ע"י הפורטוגזים במאה ה-16 ויושב לראשונה ע"י הצרפתים במאה ה-18, שהביאו לאיים עבדים מאפריקה לייצר שמני קוקוס.
בתחילת המאה ה-19 לאחר המלחמות הנפוליאוניות, האיים עברו לשליטת בריטניה ביחד עם איי מאוריציוס, בדרום האוקיינוס ההודי, ונוהלו משם עד לשנות ה-60 של המאה ה-20.
ואז, עם גלי הדה-קולוניאליזציה, בריטניה החלה לאבד/לשחרר את מושבותיה באפריקה ובמזה"ת, בצורה שסיכנה את חופש הפעולה האווירי של בעלות הברית במרחב האינדו-פסיפי בשיא המלחמה הקרה. אז איך המעצמות התמודדו עם זה?
ב-1965 ממשלת בריטניה "רכשה" בעד 3 מיליון פאונד את ארכיפלג צ'אגוס מהקולוניה של עצמה במאוריציוס, והקימה את ה-BIOT – "הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי". ב-1966 בריטניה "הרשתה" לארה"ב להשתמש לצרכים צבאיים באיים ה*לא מיושבים* ל-50 שנה, עם אופציה להארכה בעוד 20 (היום יודעים שבתמורה הבריטים קיבלו הנחה על טילים לצוללות)
*לא מיושבים* אמרנו? כאלף צ'גוסיאנים צאצאי עבדים התגוררו באותו זמן בדייגו גרסיה. עם חתימת ההסכם הבריטים לא נתנו לכל מי שעזב את האיים מרצון לחזור, ובהמשך גירשו את התושבים שנותרו בספינות משא למאוריציוס וסיישל "הסמוכות", שקיבלו עצמאות באותה תקופה (ב-74' ממשלת הוד מלכותה זרקה למאוריציוס כחצי מיליון פאונד "לסגור את העניין". עוד נחזור לזה)
ואז ויטנאם נפלה, הסובייטים הגיעו לתימן ולסומליה ומעל הכל – המהפכה באיראן והאיום על צירי הנפט של העולם כולו, וארה"ב ביקשה (מנימוס, לא מצורך) להרחיב את דייגו גרסיה בעלות של כחצי מיליארד דולר ולבנות באי נמל מים עמוקים ו- 2 מסלולי נחיתה בני כ-4 ק"מ למפציצים אסטרטגיים.
מאז, דייגו גרסיה מכונה "מלטה של האוקיינוס ההודי" או "נושאת המטוסים שלא ניתן להטביע", ומפציצים B1/B2 אמריקאיים בעלי טווח טיסה של אלפי קילומטרים המריאו מהאי לתקיפות בעיראק (ב-2 המלחמות), באפגניסטן ולהפגנות כוח אזוריות. למעשה, הכוח הצבאי העצום שבדייגו גרסיה הוא אחד האיומים המשמעותיים והמידיים ביותר על איראן בימינו, ועל כל שחקן אזורי אחר במזה"ת ודרום אסיה.
כיום יש כ-5000 אנשי צבא וקבלנים באי, ותוכלו לבקר בו ובאתרי הטבע הייחודי שבו (כל מה שלא צבאי הוא שמורה טרופית משגשגת) רק עם הזמנה רשמית מנאט"ו, כי אסור אפילו להתקרב לאזור בטיסה אזרחית.
ועכשיו קצת לפוליטיקה והשלכות אזוריות: נתחיל בקל, שהיא דרישת מאוריציוס לאיים. עד 2022 לאף אחד לא היה אכפת, ואז שר החוץ הבריטי אמר שהחל "מו"מ בנושא", אך כזה שלא כולל את המשך פעילות בסיס הצבא (המאוריציאנים ישמחו להמשיך להחזיק בו ולקבל הם תמלוגים מארה"ב).
הצ'גוסיאנים המגורשים לא הצליחו להתאקלם באיים ששלחו אותם, ובשנות ה-90 כל אחד קיבל עוד $6K בשביל הגוד פילינג. בשנת 2000 בית משפט בריטי "הכיר בזכויותיהם", העניק להם אזרחות בריטית והנחה את הממשלה למצוא להם פתרון. הפתרון המהפכני שנבחר היה להשאיר אותם כמו שהם באיים שלהם.
ב-2019, בית הדין הבינ"ל בהאג פסק שבריטניה צריכה להשיב את האיים למאוריציוס ולהשיב את המגורשים לאדמתם, שכן גירושם היה "לא חוקי". במאי 2019, 119 מדינות באו"ם תמכו ביישום ההחלטה הנ"ל (6 התנגדו – ארה"ב, הונגריה, אוסטרליה, המלדיביים וישראל 😊) ונתנו לבריטניה 6 חודשים לגמר ביצוע.
בהודעה משותפת ולקונית, בריטניה וארה"ב מסרו רגשי כבוד והערכה להחלטות בית הדין והעצרת הכללית אך שללו לחלוטין את תוקף סמכותם לדון בטריטוריות בריטיות (הריבון המוחלט בקולוניה האחרונה של בריטניה במרחב ההודי הוא המלך צ'ארלס בלבד), וסיכמו בכך שאין כרגע שום תכנית לפתוח את ההסכם המקורי שפג ב-2036.
אז...האם יכול להיות שמוסר של גדולים הוא לא מוסר של קטנים? האם ראיתם איפשהו הפגנות בעד זכויות הצ'גוסיאנים שעברו טרנספר? או טרור עממי של המדוכאים שיהיה אפשר להצדיק בבתי קפה אירופאיים?
לצערם של רבים, אין אפילו יהודי אחד בסיפור הזה שאפשר להאשים...
אישית אני חושב שהבסיס בדייגו גרסיה הוא אילוץ בטחוני הכרחי, ולצד העוול שנעשה לאוכ' המקומית (שהיה אפשר, ועדיין אפשר לטפל בהם טוב יותר), אני מעדיף את בעלות בריתנו העוצמתיות קרובות ונחושות, בטח בימים בהם טיעוני ג'האד ודה-קולוניאליזציה מתערבבים להם בקמפוסים ירוקים מדשא ומ-דעוה.
עד הניצחון, ועד הפעם הבאה,
מעניין