אמא נורווגית, אבא סקוטי: סיפורם של איי שטלנד

בקצהו הצפוני ביותר של האיים הבריטיים, נמצא ארכיפלג קטן שלרוב אפילו לא נכנס במפות אנגליה הרגילות.

לאורך מאות שנים הוא החליף ידיים בין סקנדינביה לסקוטלנד, עד שאפילו הדגל של האיים הוא השילוב המושלם בין השניים.

בהמשך לז'אנר סיפורי האיים הנידחים, זהו סיפורם של איי שטלנד (סוסים גמדיים ומלחמה בנאצים בפנים, לא לדאוג):

credit: Ronnie Robertson

כ-80 ק"מ צפון-מזרחית לאיי אורקני המפורסמים יותר, 220 ק"מ מערבית לחופי נורווגיה ו-280 ק"מ מאיי פארו (אלו מהמשחקי יורו) שוכנים להם באמצע הים הצפוני כ-100 "איי שטלנד", מתוכם 16 מיושבים בדלילות (23 אלף איש על 1500 קמ"ר; בערך שטח רמת הגולן)

כמעט כל האוכ' נמצאת באי המרכזי (בעל השם היצירתי "Mainland"), כאשר מחציתה בבירת המחוז 'לרוויק'. ונמצאו בו עדויות ליישובים פרה-היסטוריים של בני העם הפיקטי, ילידי סקוטלנד בעלי התרבות הקלטית, שנדחקו צפונה עם כיבוש בריטניה ע"י רומא בראשית המילניום הראשון.

במאות 8-9 עודף אוכולוסין בארצות הצפון הוביל את העמים הוויקינגים למסעות גילוי וביזה בים הצפוני ומעבר לו, ובתקופה זו האיים הפכו לראש רגל ויקינגי לפשיטות על סקוטלנד (וכמו בכל מפגש תרבויות אנושי פחות או יותר, הפיקטים הוכחדו/נטעמו בפולשים – וזכרם נשאר בעיקר בשמות מקומות).

בסוף המאה העשירית מלך נורווגיה אולף ה-I (לא איש השלג של אנה) הזמין את היארלים של האיים ובנימוסין ויקינגיים טיפוסיים ביקש מהם "להטביל את עצמם ואת נתיניהם או להיהרג על המקום ולנתץ כל אי ואי באש ופלדה". במפגן הרואי של היגיון, תושבי האיים העדיפו לזנוח את אליהם הישנים ולהצטרף לחיקו של ישו המושיע, מאז ועד היום.

הרבה אחרי שעל רוב שטחי בריטניה שלטו מלכים שידעו צרפתית ולא אנגלית (אני מסתכל עליך ריצ'רד), בשטלנד עדיין לא ידעו שהם בעצם שייכים גם לאיים ולא לאמא סקנדינביה. במהלך המאות היו חילופי מהלומות הדדיים על השליטה באזור, אבל רק במאה ה-14, כשנורווגיה ליקקה את פצעי המגפה השחורה, סקוטלנד זיהתה שעת כושר והחלה לכבוש דה פקטו את האזור.

ב-1468 כריסיטאן הראשון מלך נורווגיה (ובאותו זמן גם דנמרק ושוודיה, סיפור יפה ליום אחר) משיא את בתו לג'יימס השלישי מלך סקוטלנד – וכנדוניה מחכיר את איי אורקני ושטלנד לסקוטלנד, כאשר בהסכם נורווגיה שמרה לעצמה את הזכות לרכוש בעתיד את האיים בחזרה בעד 210 ק"ג זהב או 2310 ק"ג כסף, ט.ל.ח.

מאז ועד היום האיים בשליטה סקוטית, ועם האיחוד עם אנגליה ב-1707 – של הממלכה המאוחדת (אגב במאה ה-18 הנורווגים הביאו את הזהב וביקשו להחזיר את האיים אליהם. הם קיבלו בתמורה "פחחחח" מגוזלת האדמות הגדולה בהיסטוריה האנושית, שאוהבת לשכוח חלקים מסוימים בעברה האימפריאליסטי).

והנה הגענו לקצת נאצים במאה ה-20:

ב-1940 גרמניה כובשת את נורווגיה, ואיי שטלנד הופכים למרכז החדרה וחילוץ של מרגלים ואוכלוסיה בין נורווגיה לבעלות הברית, בשימוש מסיבי של צוללות וסירות דיג אזרחיות – בניצוחו של ליף "שטלנד" לארסן, אשר עשה 52 מסעות חילוץ מסוכנים בסירות דיג ונהיה לקצין הימי המעוטר ביותר בכל צבאות בעלות הברית.

כלכלית, מאז ומעולם האיים התבססו על דיג וסחר דגי מקרל עם שאר נמלי הים הצפוני, עד שבשנות ה-70 נמצא בשטחם מאגר הנפט מהגדולים באירופה, ושינו מקצה לקצה את רמת החיים באיים והביאו איתם לראשונה קצת הגירה חיובית (אחרי אולי מאות שנים בהן חיו יותר תושבי שטלנד מחוץ לאיים מאשר בהם)

בעל החיים המפורסם ביותר שמקורו באיים הוא "פוני שטלנד", אשר גובהו בין 70-100 ס"מ ועם מאות השנים שעברו מאז שהובאו פונים מנורווגיה נהיה מפורסם בעמידותו וקשיחותו, ושימש את בני האיים לגרירת עגלות וחריש באדמה קשה.

במאה ה-19 סוסי הפוני שימשו לגרירת קרוניות במכרות פחם באנגליה ובארה"ב, אך כיום משמשים בעיקר לראווה ולתחרויות ילדים.

Credit: Ronnie Robertson

והדגל של האיים הוא למעשה יצירה מודרנית, שנעשתה ב-1966 לציון חצי מילניום להעברת שטלנד מנורווגיה לסקוטלנד, וכאמור מכילה את הצלב הנורדי בצבעי התכלת והלבן הסקוטיים.

אז זהו סיפורם של איי שטלנד, שלהבדיל מאיים אחרים באזור - במקום וויסקי או בירה ידועים בעיקר בסוסי פוני ונפט. גם זה משהו.

עד הפעם הבאה,

[פורסם לראשונה כ - https://x.com/shacharlotan/status/1745175135269601674?s=20]