רובינזון קרוזו האמיתית: האי וראנגל וסיפורה הלא יאמן של גב' אדה בלאקג'ק

זהו סיפור נוסף על מקומות ואנשים קטנים ונהדרים שההיסטוריה מיהרה לשכוח, והפעם: מה הקשר בין אחרונת הממותות על כדור הארץ, מגלי ארצות מתחרים, חסיד אומות העולם ראול ולנברג ו'אדה בלקג'ק' גיבורה אחת, שזכתה לכינוי "רובינזון קרוזו הנשית"?

בואו וקראו על אחד המקומות השוממים, המבודדים והמעניינים בעולמנו – "האי וראנגל":

credit: Boris Solovyev

האי וראנגל נמצא בין סיביר שבאסיה לאלסקה שבאמריקה, כ-140 ק"מ *צפונית* לחופי סיביר, בקו רוחב 71 ואורך 179 (ממש קרוב לקו התאריך הבינ"ל במיצרי ברינג). שטחו כ-7,600 קמ"ר (בערך כמו כרתים) והטמפ' הממוצעת בו נעה בין 1.5 צלזיוס ב"קיץ" ל24- צלזיוס ב"חורף".

האי המרוחק היה מחובר בעידני הקרח ליבשת (בדומה לגשר היבשתי של ברינג שאפשר מעבר אנשים ובע"ח מאסיה לאמריקות), אך כיום מבודד ומנותק רוב השנה בים קפוא שמסביבו. עד כמה מבודד? באי וראנגל נמצאו שלדים של הממותות האחרונות שהלכו על כדה"א, לפני פחות מ-4,000 שנים בלבד!

לצורך ההשוואה והתדהמה, רוב הממותות נכחדו בתום עידן הקרח האחרון (לפי K11 שנים), אבל בזמן שבוארנגל עוד היו ממותות במאה ה-18 לפנה"ס, בבבל כבר כתבו (!) את חוקי חמורבי, ארמונות מפוארים נבנו באיי יוון והפירמידה הגדולה בגיזה עמדה כבר מעל ל-500 שנה!!

בכל מקרה הניתוק של וראנגל הפך אותו לגן עדן ביולוגי, בוודאי יחסית לאזור הארקטי הקשוח והדל במשאבים. באי עשרות מינים של צמחים וציפורים אנדמיים, וקיים בו בימינו ריכוז מהגדולים בעולם של מכונת ההרג המושלמת העונה לשם החביב "דב קוטב" (מוזמנים לקרוא עליהם עוד בכתבתה הנהדרת של יערה אגמי - באי השומם בעולם פגשתי דוב קוטב שהביט בי בלבן של העיניים (ynet.co.il))

ועכשיו החלק המעניין/מאכזב, זה עם בני האדם בסיפור. באי נמצאו עדויות ליישובי-קדם אנושיים של העמים האינואיטים מלפני כ-4000 שנים (בערך בתקופה שנעלמו הממותות...למרות שלא נראו עדויות לצייד ישיר). בשל ריחוקו מהחוף ושינויי מז"א נראה שהיישוב על האי ננטש וחודש אחת לכמה זמן, עד שעצם קיומו הפך לאגדה בקרב אנשי הצ'וקצ'י, אחד מהשבטים האינואיטים של מזרח סיביר.

בסוף המאה ה-18 קצין רוסי טען שראה את האי מרחוק באחת מהפלגותיו, אבל האירופאי הראשון שממש טען לקיומו היה האציל הרוסי ממוצא בלטי-גרמני בשם פרדיננד פון וראנגל (כן גאונים, על שמו..). וראנגל היה מגלה ארצות וקצין בכיר בחיל הים הרוסי (לימים שר הימיה) ובין השנים 1830-1835 שימש כמושל אלסקה הרוסית (והתנגד מאוד למכירתה לארה"ב מאוחר יותר).

בהפלגותיו ומסעותיו, וראנגל נתקל באגדות המקומיות על אי מסתורי מצפון לסיביר ודיווחי ימאים רוסים, ומעל הכל הוא תהה לאן עפות כל הציפורים שממשיכות צפונה מסיביר אם לא אמור להיות שם כלום מלבד קרח. במשך כמה שנים (1820-1824, ושימו לב כמה קשה לנוע באזור) וראנגל חקר את קו החוף מצפון לסיביר והגיע לתגליות מחדשות מאוד, אך מעולם לא מצא את האי אשר היה בטוח בליבו שקיים.

ב-1867 צייד לוויתנים אמריקאי בשם תומאס לונג הגיע לחופי האי (מבלי לנחות עליו) והוא זה שנתן לו את שמו, כהוקרה לחזונו של וראנגל הימאי. ובני אדם כמו בני אדם חייבים לדעת *של מי* האי, וזה בגדול מה שהביא את החלק המדהים ביותר בסיפור.

credit: Boris Solovyev

ב-1914 משלחת חקר קנדית בראשות אדם בשם סטפנסון הגיעה לאי, אך ספינתה נשברה בקרח וחולצה רק לאחר 9 חודשים, כאשר ב-1916 רוסיה הצארית הכריזה על האי כחלק מהמולדת. עובדה זו לא מנעה מסטפנסון לשלוח משלחת נוספת ב-1921 ולנסות לתבוע את השטח לקנדה. המשלחת כללה חתול, 4 חוקרים (קנדי ו-3 אמריקאים, אחד מהם מהמשלחת של 1914) וטבחית אמריקאית/אינואיטית מאלסקה, אם-חד הורית בשם אדה בלאקג'ק (במקור דלוטוק).

לאחר כמעט שנתיים של חיים בתנאים מטורפים וללא ספינה מתפקדת או קשר עם העולם החיצון, החליטו 3 מהגברים בינואר 23 לנסות וללכת ברגל על גבי הים הקפוא מעל כ-1,000 ק"מ ולהזעיק עזרה. הם מעולם לא נמצאו, וזה שנשאר עם אדה על האי מת בחודש יוני מצפדינה. במשך חודשיים אדה שרדה לבדה (בעצם, יחד עם חתול המשלחת ויק) על האי, צדה כלבי ים ונזהרת מדובי קוטב.

אדה חולצה ע"י משלחת נוספת מטעם סטפנסון שהשאירה על האי 13 אנשים חדשים (הפעם אמריקאי ו-12 אינואיטים...). אדה חזרה לאלסקה, הקימה משפחה חדשה והתרחקה מאור הזרקורים ומסעות הפרסום שסטפנסון ניסה לארגן על גב סיפורה כ"רובינזון קרוזו הנשית", ומלבד השכר על המשלחת היא מעולם לא קיבלה אגורה על השימוש שעשו הוא ואחרים בסיפורה. לבסוף זכתה לחיים ארוכים ונפטרה בשנת 1983 באלסקה ביתה.

ואנשי המשלחת השנייה? ב-1924 נמאס לרוסים (כבר סובייטים) מהשטויות האלה והם באו וגירשו את ה-14 (ילד אחד נולד על האי!) לגבול סיביר-סין, שם השגריר בחרבין לא רצה לקבל את האינואיטים כי לא היו "אזרחי ארה"ב". בסוף הצלב האדום גייס כספים להחזירם הביתה, מינוס הילד שלא שרד את טלאות המסעות...

הסובייטים הקימו בשנות ה-20 את יישוב הקבע הראשון על האי, אשר שימש בעשורים שלאחר מכן את התחביב הסטאלניסטי הידוע של הקמת גולאגים בקצה-קצהו של העולם, ששימש בזמן מלחמה"ע השנייה בין היתר לאחסון שבויי מלחמה נאצים (כן, עד כדי כך התנאים שם היו כיפים).

כאן המקום להזכיר כי אסיר רוסי בשם יפים מושינסקי טען שראה את ראול ולנברג איש העסקים השוודי, חסיד אומות עולם הידוע שגורלו לוט בערפל מאז 1945 וכיבושה של הונגריה ע"י ברה"מ במחנה המעצר שבאי וראנגל, אך זוהי עדות יחידה שלא אומתה מעולם, ולצידה עדויות רבות על זיהויו בבתי כלא רוסים במשך עשורים (כאשר הגרסה הרוסית הרשמית היא שמת בלוביאנקה ב-1947).

ו...זהו. מאז שנות ה-2000 היישוב הרוסי באי ננטש, ובשנת 2004 אונסק"ו הכריזה עליו ועל סביבתו כאתר מורשת עולמית, דבר המאפשר להגן על החי והצומח בו ולהגביל את ההגעה אליו למדענים ותיירים בודדים בלבד בכל שנה.

עד הפעם הבאה,