פורסט גאמפ של המאה ה-19: האיש שהשתתף בכל המהפכות

קורות החיים של האיש היו כ"כ לא אמינות שהייתי חייב לבדוק כל עובדה פעמיים. הפורסט-גאמפ של המאה ה-18 הזה לקח חלק כמעט בכל אחד מהאירועים הגדולים של התקופה – המהפכה האמריקאית, הצרפתית, ומהפכות דרום אמריקה, ופגש את כולם, מוושינגטון והמילטון ועד לקתרינה קיסרית רוסיה. סיפורו מכיל אינסוף ניגודים – מלוכן ומהפכן, מדכא ומשחרר, עם תיאבון הרפתקאות בלתי נדלה. זהו של פרנסיסקו דה מירנדה:

הטלנובלה הלטינית הזו מתחילה בקראקס, ונצואלה, אז חלק מהאימפריה הספרדית הגוועת. גיבורנו נולד ב-1750 למשפחה אמידה אך לא בדיוק מהשפיץ של האליטה. מאז, פרנסיסקו מרגיש צורך תמידי להוכיח משהו. אבל כמו רבים במעמדו, הוא מתחיל בקריירה צבאית סטנדרטית בשירות הכתר הספרדי, שם שובץ לכמה גיחות לחימה בצפון אפריקה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות האמריקאית, בגיל 20 וקצת מירנדה מוצא את עצמו כחלק מהניסיון הספרדי בן אלף השנים להציק לאימפריה הבריטית, ומסייע לכוחות המורדים האמריקאים במערכות בפלורידה (אז, שטח ספרדי). כאן, כנראה, נדלק בו הניצוץ המהפכני הראשון.

לאחר מכן, הוא יצא לטיול "אחרי צבא" גרנדיוזי ברחבי אירופה שנמשך שנים, במהלכו התחכך עם גדולי הדור – מקתרינה הגדולה (שיש שמועות שהעריכה לא רק את שנינותו, ומינתה אותו לקולונל בצבא רוסיה הקיסרית) ועד לפילוסופים ומדינאים בריטים וצרפתים. במסעותיו, הוא סופג רעיונות נאורות ומגבש את חזונו הגדול: שחרור דרום אמריקה כולה מהשלטון הספרדי המלוכני ויצירת ישות פוליטית מאוחדת, "קולומביה הגדולה".

ואז, הגיעה המהפכה הצרפתית. מירנדה, באופן די מדהים, לא רק שהצטרף בהתלהבות אלא הפך לגנרל בצבא המהפכני, נלחם ואף פיקד בקרבות חשובים. האירוניה של קצין ששירת מונרכיה ספרדית והפך לגנרל רפובליקני צרפתי לא חמקה משאר המהפכנים. כמו רבים אחרים בתקופת הטרור, גם הוא מוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח, אך מצליח להיחלץ מהגליוטינה.

כעת, מצויד בניסיון צבאי ופוליטי רב-גוני, הוא פונה סוף סוף להגשים את משימת חייו – לשחרר את דרום אמריקה. ניסיון ראשון לפלוש לוונצואלה ב-1806 הסתיים בכישלון מהדהד, אך ההזדמנות השנייה הגיעה ב-1810, עם התערערות השלטון הספרדי בעקבות כיבושי נפוליאון. מירנדה חזר לוונצואלה, והפעם, לצד דור צעיר של פטריוטים נלהבים (כולל סימון בוליבר הצעיר), היה ממקימי הרפובליקה הוונצואליאנית הראשונה ואף קיבל את הפיקוד העליון.

לרגע היה נדמה שחלומו מתגשם, אך שילוב קטלני של רעידת אדמה הרסנית ומלחמת אזרחים עקובה מדם עקב התנגדות המלוכנים, הביאו את הרפובליקה הצעירה אל סף קריסה. תחת לחץ עצום, מירנדה חתם על הסכם כניעה ב-1812 – צעד שנתפס בעיני רבים מבני דורו, ובמיוחד בעיני בוליבר, כבגידה. באופן טראגי ואירוני עד כאב, היו אלו דווקא חבריו לנשק, בהובלת בוליבר, שהסגירו אותו לידי הספרדים.

את שארית ימיו העגומים בילה בכלא בקדיס, ספרד, שם מת ב-1816, כשהוא רחוק אלפי קילומטרים מהיבשת שכה חלם לשחרר.

כך, האיש שלחם בשלוש מהפכות שונות, שירת בצבאות של מעצמות יריבות, וגיבש חזון פאן-אמריקאי שאפתני, סיים את חייו ככישלון אישי צורב, אך הניח את התשתית הרעיונית והמעשית לבאים אחריו, שהיו אלו שלבסוף קצרו את פירות המאבק שהוא התחיל, והפכו אותו, בדיעבד, ל"פרקורסור" – המבשר הנצחי של עצמאות דרום אמריקה.