ג'מי באטון: היליד שהפך לבן-בית בשום מקום

בשנת 1830, ספינת הצי הבריטי אולי המפורסמת בהיסטוריה, ה"ביגל", עגנה בחופי ארץ האש שבקצה דרום אמריקה. קפטן הספינה פיצרוי (עליו עוד נספר) פגש בקבוצת ילידים, מהם חטף לאנגליה ארבעה. אחד מהם יהפוך לדמות טראגית בהיסטוריה תחת שם חדש, אותו גיליתי כשעברתי ליד בר ג'ין מיוחד בלב העיר הדרומית ביותר בעולם – אושואיה.

זהו סיפורו של Jemmy Button:

ישנם מספר סיפורים סותרים להשתלשלות האירועים, אך הכל מסכימים שאדמירל פיצרוי חזר לבריטניה ממסעו הראשון בספינת הביגל עם 4 ילידים שאסף/חטף מדרום פטגוניה. בעבור אחד מהם, בסה"כ בן 14, נתן כפתור-פנינה לאנשי שבט ה-Yaghan, ועל כן נגזר כינויו של הנער – ג'מי באטן, אשר שמו המקורי היה Orundellico.

כמקרה בוחן ליכולת לחנך ילידים "פראיים", למעשה ניסוי בבני אדם, קיבלו הארבעה חינוך בריטי-ויקטוריאני. ג'מי היה התלמיד המוצלח ביותר – הוא הולבש במקטורן, למד אנגלית מהר ואפילו הוצג לראווה בפני המלך ויליאם הרביעי.

בשנת 1832 הפליגה הביגל שוב, ולקחה עמה 3 פראיים-שחונכו (אחד מת), כדי לבדוק אם יוכלו להפיץ בביתם את שלמדו. למסע השני של הביגל נוסף הפעם אורח נוסף: חוקר צעיר בשם צ'ארלס דרווין. המסע הזה יהפוך לאבן דרך בידע האנושי כולו, אבל גם לאחת הטרגדיות האישיות של ג'מי באטן.

כאשר חזר לארץ הולדתו, ג'מי גילה שאביו מת ושהוא בקושי זוכר את שפתו המקורית. הוא ניסה תחילה לדבוק בהרגלים האירופיים שלו, והמשיך ללבוש בגדים אירופאיים ולאכול ולהתנהג כמותם. וכך עזבו אותו אנשי הביגל, עד שחזרו מספר חודשים מאוחר יותר וגילו שג'מי חזר לשפתו, התהלך כמעט ערום ולמעשה זנח לחלוטין את שלמד.

פיצרוי ודרווין "התאכזבו" מג'מי, והופתעו שסירב להצעתם לחזור שוב לאנגליה. ברישומיו, ציין דרווין במיוחד שלמרות שלמד את אמיתות הנצרות, טבעו הפראי מנע ממנו לתפוס את הקונספט של אלוהים. במיוחד ג'מי לא הבין למה הם רצו ששאר שבט היאגאן יתנצר, שהרי נשמותיהם מוגנות מהשטן, שמעולם לא ראו אותו בכלל בארץ האש.

ואז ג'מי נעלם מההיסטוריה לכ-20 שנה. כשפגשו בו שוב מסיונרים בריטים ב-1855, נראה היה שזכר מילים בודדות באנגלית, ושמשפחתו נדחקה לשולי האדמות שבאי. ואז, ב-1859 קבוצת מסיונרים בריטית שנשלחה לנצר את בני היאגאן נרצחה על ידם, במה שנודע כ"טבח נהר סנטה מריה", וג'מי ומשפחתו הואשמו ע"י הכתר.

ג'מי נלקח, בפעם השנייה בחייו, למושבה הבריטית סטנלי שבאיי פוקלנד (סליחה, מאלבינס אם אתם ארחנטינים), ונדרש להעיד. הוא הצליח לשכנע את ביהמ"ש שלמשפחתו לא היה שום חלק ברצח, אך הם הואשמו בביזת רכוש המיסיונרים.

ג'מי חזר משם לביתו, ונפטר שנים בודדות לאחר מכן. סיפורו ריתק גם את לוקס ברידג'ס, מחלוצי ההתיישבות האירופית בארץ האש שבילה את ילדותו בין בני האזור. ברידג'ס כתב על חייו של ג'מי בספרו Uttermost Part of the Earth—שהפך לאחת העדויות המעמיקות ביותר על עולמם של הילידים בדרום פטגוניה.

ולפי עדויות היסטוריות שאינן חד משמעיות, אחד מבניו של ג'מי, ThreeBoy (כאמור, ג'מי התעקש לזכור קצת אנגלית) נלקח גם הוא לאנגליה כמזכרת מיסיונרית, ייתכן שבנסיבות דומות לאלו של אביו. גורלו לאחר מכן אינו ידוע במלואו, אך כיום נשארו בעולם כולו פחות מ-2000 בני יאגאן. האחרונה ששפת אמה הייתה שפת היאגאן נפטרה ב-2022.

ולמי שמבקר היום באושואיה, כמו שעשיתי אני לפני כחודשיים, תוכלו למצוא בעיר מחווה בלתי צפויה לדמותו של ג'מי: בר ג'ין, אולי המשקה האנגלי מכולם, בעיר שכל כולה שנאה תהומית לאנגליה וקידוש לאומני של המלחמה על הפוקלנד/מאלבינס -  בשם Bar de Hielo Jemmy Button, שמוקדש לזכרו של Orundellico, בן היאגאן האנגלי שנהיה בן בית בשום מקום.

עד הפעם הבאה,