פרויקט נח: סיפור הצלת בעלי החיים הגדול בהיסטוריה

והפעם, סיפור קצר, מדהים, חינוכי ואמיתי (!) על עולמנו המופלא והמורכב.

"פרויקט נח", או: מעשה ההצלה הגדול ביותר של בעלי חיים על ידי בני אדם מסוימים (ובמיוחד אחד מהם), מפני המעשים של בני אדם אחרים -

נתחיל ברקע. השנה היא 1959, האזור הוא עמק נהר הזמבזי שבחלקה הדרומי של אפריקה. הריבון בשטח היא הפדרציה של רודזיה (או "המרכז אפריקאית"), איחוד קצר ימים של 3 קולוניות בריטיות, כאשר נהר הזמבזי האדיר מפריד בין דרום רודזיה (לימים זיממבואה) וצפון רודזיה (לימים זמביה). הסיפור של רודזיה מרתק בפני עצמו, אבל ליום אחר.

נהר הזמבזי הוא הרביעי באורכו באפריקה, אורכו כ-2,500 ק"מ והוא זורם מראשית יובליו שבמרכז היבשת בגובה של כ-1500 מטר. לאחר מכן הוא גולש במפלי ויקטוריה וממשיך עד לאוקיינוס ההודי, תוך כדי שמנקז שטח עצום של 1.4 מיליון קמ"ר (פי 63 ממדינת ישראל).

הזמבזי הוא עורק החיים, התחבורה והכלכלה של האזור כולו מימי קדם – וכמובן מקיים בסביבתו מיליארדי בע"ח, מדגים ועד פילים.

כדי לספק חשמל לרודזיה כולה, החליטו הבריטים לבנות סכר עצום בערך באמצע הנהר, על יד העיר Kariba. הבניה ע"י חברות איטלקיות וצרפתיות החלה בשנת 1955 ונמשכה כ-4 שנים. גובהו של הסכר 128 מ' (כמגדל שלום), אורכו 579 וחלקו העבה ביותר הוא 24 מ' (פי 6 מהחומה הסינית).

ובצד החיובי, הסכר אכן מספק הרבה מאוד חשמל.

בצד השלילי, הקמתו יצרה את "אגם קריבה" – האגם מעשה ידי-אדם הגדול בעולם (בנפחו). שטחו 5,580 קמ"ר והוא מכיל כ-180 מיליארד טון של מים (יש הטוענים שדי במשקלם להפר את האיזון הססמולוגי של האזור כולו, מה שהגדיל משמעותית את כמות רעידות האדמה באזור).

הסכר מנע כ-90% מזרימת המים הקבועה של מורד הנהר שלאחריו, על כל המשמעויות האקולוגיות הנלוות, וכמו כן, כדי להקימו, פינו הבריטים כ60 אלף מבני שבט הבטונגה המקומי, שחיו על גדות הזמבזי.

אבל עם כל הסבל והעוול שבדבר, בני אדם אפשר להזיז מתוקף חוק (צודק או לא), מילים, ורובים. מלבד 86 האנשים שנהרגו בבניית הסכר, לא ידוע על כאלו שמתו מיום פתיחתו (וכסכר, למעשה סגירתו..), כי בסוף גם בני הבטונגה ראו והבינו מה הולך לקרות למי שישאר בעמק הזמבזי כשהסכר יסגר.

לבעלי החיים לא הייתה את הפריבילגיה הזו.

24 שעות לאחר שסגרו את שערי הסכר ב-1959, גובה המים עלה במטר אחד, וישנן עדויות על שמיים שחורים במשך כמה ימים כאשר מיליוני ציפורים הגיעו לסעוד על מיליארדי החרקים והיונקים הקטנים שטבעו. עד לטקס החגיגי ב-1960 בהשתתפות המלכה-האם אליזבת', מי הזמבזי שלפני הסכר עלו כבר בלמעלה מ-60(!) מטרים, ויצרו מאות איים קטנים בשטחו של האגם המלאכותי.

וכאן הזמן להציג את גיבורו של סיפורנו - Rupert Fothergill.

רופרט הגיע עם משפחתו לרודזיה בגיל 10, ובמלחמת העולם השנייה לחם בדיוויזיה הדרום אפריקאית. ב-1955 הצטרף למשרד הרודזי העוסק ב"החיות הגדולות לצרכי ציד" (איך נתרגם Game?; ומזכיר שלנו יש משרדים ממשלתיים לא פחות מגוחכים), ובמהרה נהפך לריינג'ר הראשי של המשרד.

ובחזרה לסכר - הרבה מהיונקים הגדולים הצליחו לברוח ליבשה מסביב כאשר מי האגם המלאכותי עלו, אבל רבבות מהם נתקעו על האיים הרבים שנוצרו בלב האגם.

וכך נולד "פרויקט נח", מסע ההצלה של רופרט ואנשיו, בעל המטרה הרשמית ממשלת רודזיה - "take such measures as they thought necessary to save animals from the rising water." .

בעזרת סירות פשוטות, רשתות ניילון וציוד בסיסי נוסף התחילו רופרט וכ-60 אנשיו ומתנדביו להציל חיה חיה, מקטנה ועד גדולה, אי אחר אי. קופים, נחשים, אנטילופות, זברות, ואפילו קרנפים ופילים. תוך שנה הם הצילו כ-1700 חיות, רובן שוכנו בפארק Matusadona שבגדה הדרומית של האגם החדש.

להמחשת גודל האתגר ויחסי ההצלה, אחד האיים קיבל את השם המלבב “Starvation Island”, כאשר נתקעו עליו כ-200 באפלו'ז, 11 קרנפים, 4 פילים, 11 אריות ועוד מאות ממינים קטנים יותר. את הפילים והאריות שיודעים לשחות הצליחו להניס למים ובעזרת חצי הרדמה ואינספור גיחות עם סירות קטנות הצליחו לחלץ כ-200 יונקים. אבל ללא מקורות מזון ותחרות עצומה על כל פיסת אדמה, כל השאר גוועו ברעב.

המבצע עורר את עניינה של התקשורת המקומית, ואז הזרה, והסחף הביא לתרומות רבות וקשב עולמי (עד שבדיעבד אחד מהמחלצים מתח ביקורת על כך שהיו סביבם יותר ידיים מצלמות מאשר עוזרות...).

אבל האתגר נשאר עצום והפרויקט המשיך עד ל-1964 (!), תוך שהוא מציל בסה"כ כ-6000 יונקים וזוחלים.

קבלו תיעוד אמיתי ומטורף של חילוץ קרנפית מורדמת –

https://www.youtube.com/watch?v=_xaKRk870JU

ולאחר שפרויקט נח הגיע לסופו, מר פות'רגיל זכה לחיות בצניעות עד שנת 1975, כאשר רודזיה כבר הייתה עצמאית מבריטניה אך בעיצומה של למעשה-מלחמת-אזרחים גזעית, ומנותקת משאר העולם בשל מדיניותיה הגזענית.

ניסיתי מאוד לברר האם רופרט היה צייד בעצמו ומה היה חלקו בעלילות רודזיה, אבל לא הצלחתי. גם בסיפור הזה, בערך, בריטים קולוניאליסטים מסוימים הרסו, ובריטים קולוניאליסטים אחרים תיקנו.

בימינו, אחד מהאיים הקטנים באגם קריבה נקרא על שמו של פות'רגיל, ולוח זיכרון על גדות האגם מנציח את מפעלו ההירואי (Katosvora זה עיני-חתול ביוונית, לא הצלחתי למצוא לכינוי הזה מקור אבל הוא מקסים).

ועכשיו הוא קיים גם בזיכרונכם, כלקח אופטימי וחגיגי לכך שכל אדם יכול, וצריך, להיות :

A man among men, A friend of all

עד הפעם הבאה,