בני האיינו: סיפור (כמעט) הכחדת הילידים הסיביריים של יפן
- shacharlotan
- 9 בספט׳ 2023
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 6 בדצמ׳ 2025
יפן נחשבת (ולעתים גם גאה להיחשב) כאחת מהמדינות ההומוגניות ביותר בעולם – כמעט 99% מאוכלוסייתה ממוצא אתני "יפני".
אבל לא תמיד המצב היה כזה, ועל אף נסיונות מודרניים לשנות את ההיסטוריה, ה"יפנים" בני ה-Yamato של ימינו אינם התושבים המקוריים של האיים, בוודאי לא כמו אנשי ה-Ainu.
זהו סיפורם המקוצר של אלו המתחבאים ב-1% שנותר :
בשלהי התקופה הפליאוליתית (כן, כמו הדיאטה של ההוא מהמשרד שלכם), לפני כ-20 אלף שנה, חל שיא עידן הקרח האחרון. בתקופה זו של הארכיפלג היפני של ימינו היה לשון יבשה אחת מחוברת לסיביר, ונראה שדרכה הגיעו ראשוני האדם לאזור.
לפני כ-12 אלף שנה הקרח הפשיר והעלה את פני הים לרמה שהפרידה את יפן מן היבשת וכך החלה להתפתח חברה אנושית נפרדת של שבטי ציידים-לקטים, בעלי מורכבות תרבותית ראויה לציון. מאז ועד לשנת 300 תקרא התקופה Jomon, יפנית ל"מסומנים בחוט" ע"ש כלי החרס המעוטרים שיצרו בני התקופה.
אחת מאותן קבוצות קדומות, ומהבודדות ששרדו (בקושי) עד ימינו, הם אנשי ה-Ainu. למעשה קיימת מחלוקת אם הגיעו לאיים כבר אז או בשלב מאוחר יותר, אבל כך או כך אין ספק שזוהי קבוצה קדומה בעלת מאפיינים שבטיים שאכלסה את האי הוקאידו, הצפוני שבאיי יפן, וחלקים מסחלין והאיים הקוריליים שבאזור.
לאיינו תרבות יחודית, המבוססת על אנימיזם (כל דבר בטבע הם ייצוג של רוח או אל). הטקס המפורסם ביותר שלהם נקרא “Iomante”, "שילוח הדוב". האיינו היו לוכדים גורי דובים בסוף החורף, כשהוריהם עייפים מהשינה הארוכה, מביאים אותם לכפריהם, מאכילים אותם בכל טוב ומתייחסים אליהם כאלים. בגיל שנתיים הדובים הופרדו מראשם בטקס מסורתי, כ"שליחתם" לעולם הנשמות והאלים.
פיזיולוגית, אין ספק שאנשי האיינו המזוקנים והגבוהים מזכירים יותר את העמים הילידיים של החוג הארקטי מאשר את אנשי יפן המודרנית, אשר הגיעו רובם ככולם בנדידת עמים מחצי האי הקוריאני ומזרח סין סביב ראשית האלף הראשון *לספירה* (אז נקראו Yayoi). בסין הם כונו אנשי Wa, במשמעות מילולית של "נתינים/רחוקים/גמדים".
בכל מקרה, היאיוי הביאו איתם מן היבשת טכנולוגיות לעיבוד ברונזה וברזל, חקלאות אורז ושיטות אריגה ובנייה שכנראה נראו לאנשי הJomon הלקטים-ציידים כמשהו מהעולם החיצון.
טכנולוגיות אלו יחד עם היררכיה ממלכתית ולא שבטית הביאו את היאיוי לגדול בקצב מהיר פי 10 מאנשי הג'ומון, והשאירו לאוכ' המקומית שתי ברירות – להיטמע או להיכחד.
למזלם של בני האיינו, כל זה קרה בהונשו, האי המרכזי של יפן, כאשר את הוקאידו הצפוני אנשי הYamato ( ההתפתחות התרבותית של היאיוי שבלעו את הג'ומון, מקווה שאתם עוד עוקבים) כבשו רק מאות שנים לאחר מכן. בתחילה היפנים סחרו עם האיינו ונתנו להם לחיות את מנהגיהם, אך עם הזמן החילו עליהם סדר פיאודלי ודיכאו מרידות עתיות.
ביפן המודרנית שלאחר תיקוני מייג'י (סוף המאה ה-19), חל על האי שלטון ריכוזי והוחלט לחזק את האחיזה בו כצעד מנע מתביעות רוסיות (שגם בה מיעוט איינו קטן), ולשם כך האיינו הוגדרו כ"אוכלוסיה אבוריגי'נית" שעליה להיטמע.
ובדומה לפרויקטים קולוניאלים בני התקופה, אדמתם אוחדה לחוות בבעלות יפנים, טקסי הקרבת החיות נאסרו ואף נאסר עליהם לדבר בשפתם או לצוד וללקט באדמותיהם לשעבר.
כדי להתמודד עם האפליה הממסדית, עודדו בני האיינו קשרי נישואין עם יפנים שבאי, עד שכיום נותרו ביפן פחות מ-20 אלף איש המגדירים עצמם כבני איינו (ברוסיה עוד כאלף), רק כמאה מתוכם דוברים את השפה הילידית של אבות אבותיהם מלפני כאלפיים שנה.
כאמור, יפן של אחרי מלחמה"ע ה-2 ניסתה לשקם עצמה ממורשתה האימפריאלית כאומה אחת מאוחדת והומוגנית.
רק במאה ה-21 הפרלמנט היפני הכיר באיינו כקבוצה אתנית ייחודית, "ילידית ליפן" בעלת מאפיינים, דת ושפה משל עצמם. האם זה יספיק לשמר את שרידי תרבותם, או שתוך דור או שניהם יעלמו גם כן? ימים יגידו.
עד לפעם הבאה,
תגובות