ניסויי ירבוע: סיפור הולדת הגרעין הצרפתי

ב- 7:03 בבוקר, יום שבת ה-13 בפברואר, 1960, היו שלוש מדינות בעלות יכולת גרעינית בכדור הארץ – ארה"ב, ברה"מ ובריטניה. דקה לאחר מכן תצטרף אליהן מדינה רביעית, כאשר הפיצוץ הגרעיני הגדול ביותר בהיסטוריה לזמנו, פי 3 מזה שבנגסאקי, יתרחש *מעל הקרקע* בקרבת הכפר רגאן, אי שם במדבריות סהרה של אלג'יר הצרפתית.

זהו סיפור "ניסויי הירבוע" והגרעין הצרפתי:

[דיסקליימר: בשום שלב בשרשור לא אתייחס לקשר צבאי כלשהו שבין תכנית הגרעין הצרפתית לזו הישראלית, הקיימת לכאורה לפי פרסומים זרים. באם היה כזה, תמצאו אותו בעצמכם]

רקע: איך מתקבלים לשולחן של הגדולים?

מדענים צרפתים לקחו חלק משמעותי בתכנית מנהטן האמריקאית, במיוחד במסלול הפצצה הפלוטוגנית (בו מבקעים פלוטוניום, יסוד מלאכותי הנוצר כתוצר לוואי של כור גרעיני, ולא אורניום מועשר ל-90%+), אך צרפת של אחרי המלחמה הייתה מדינה מרוששת ללא יכולת להפוך את הידע הזה לנשק.

רק לאחר מה שמכונה כאן "מבצע קדש" ובצרפת "הפעם ההיא שנלחמנו במצרים יחד עם היהודים והבריטים וכמעט הבאנו למלחמת עולם שלישית", צרפת הבינה שללא נשק גרעיני אי אפשר להשפיע באמת על הגיאופוליטיקה של הגדולים. וכך היה, ביתר שאת לאחר מינויו מחדש של דה-גול לנשיא לאחר משברי 1958.

לאחר שצברה מספיק פלוטוניום כתוצר לוואי של כוריה האזרחיים והמחקריים, קבוצה חשאית תחת גופי הביטחון הצרפתיים, בזמן מלחמת אלג'יר (שגם בה לא נעסוק הפעם), הקימה מתקן ניסויים חשאי בלב הסהרה, לא רחוק מיישוב בשם Reggane (رقان), ובו כמה אלפי מבני המיעוט הברברי (Berber).

במתקן זה היא ביצעה את ארבעת הניסויים שקיבלו את שם הקוד "ניסויי הירבוע (Gerboise)", ע"ש המכרסם המדברי בן המקום.

פלוטוניום כחמאה

הניסוי הראשון, "ירבוע כחול", הוא זה שהכניס את צרפת למועדון המצומצם של המדינות הגרעיניות. רק מה, הצרפתים, אותו עם עם נטייה מפורסמת לשרוף ולערוף דברים, ידועים גם בנטייה קלה להגזמה.

הפצצות האמריקאיות על יפן היו בעוצמה של פחות מ-20 קילוטון (כלומר אלף טונות TNT). הסובייטים בנו אז פצצות של 22 ק"ט, והבריטים (שגם להם סיפור מעניין המופיע בפוסט מקביל) הצליחו להגיע ל-25 ק"ט.

הפיצוץ של ירבוע כחול היה 70 (!) ק"ט. יותר מפי 4 מהירושימה!

בדיעבד, אמרו שהמדענים הצרפתים לא ידעו בדיוק כמה פלוטוניום צריך, אז שמו עוד קצת, "ליתר ביטחון" (ולמען האמת, זו בדיוק הגישה שלהם גם לגבי חמאה באוכל). ובשביל לקבל מקסימום אפקט, הפצצה הונחה על עמוד בגובה 100 מ'.

מקומיים שהיו עשרות ק"מ ממוקד הפיצוץ סיפרו על כדור עצום של אש ואור שסינוור אותם באמצע היום\ ועל פטריית עשן שהיתמרה לגובה רב.

במקביל, חיילים וקצינים של צבא צרפת נשלחו לאסוף דגימות זמן קצר לאחר הפיצוץ על הקרקע ובאוויר, וכמו כן חיילים הועמדו במרחקים שונים ממנו ותרגלו לחימת חי"ר ושריון, "כדי לבדוק מה קורה". עוד נחזור אליהם.

ומה הניסוי עשה? הוא עודד את ברה"מ וארה"ב לחזור לפוצץ פצצות גם, אחרי מעל לשנה שלא עשו ניסויים, כאשר כבר בסוף 1961 הרוסים פוצצו בקוטב הצפוני את "פצצת הצאר", פצצת מימן בעוצמת 50,000 ק"ט (או 50~ מגה טון), החזקה ביותר עד היום.

וכאשר דה-גול בירך את צרפת על ההצלחה האדירה ואמר "הידד! מהבוקר צרפת חזקה וגאה יותר", באפריקה המערבית פחות התלהבו מהשכן/בעל-בית שעושה את הניסויים שלו אצלם, במיוחד כשהנשורת הגרעינית הגיעה לכל המרחב של סנגל, חוף השנהב, בורקינה פאסו ועוד. לאחר הניסוי גאנה הקפיאה את נכסי צרפת במדינה, ומרוקו החזירה את שגרירה מהמדינה.

ואז צרפת לקחה לתשומת הלב את הביקורת, והפסיקה לחלוטין את הניסויים!

סתם. אתם חדשים פה? חודשיים לאחר מכן היא פוצצה פצצה נוספת, "ירבוע לבן" ואז בדצמבר עוד אחת, "ירבוע אדום", כי צריך להשלים את צבעי הדגל! אבל לפחות אלו היו מיני-פצצות, של 2 ק"ט.

ואז עוד "ירבוע ירוק" ב-1961, סתם כי אפשר, שהיה אמור להניב 18 ק"ט אבל הצליח רק 1 כי בדיוק התרחשה הפיכת קצינים באלג'יר אז הרכיבו את הפצצה קצת בחאפריות.

תכנית ב', והקשר שבין מעשים לתוצאות

למרות שאלג'יר זכתה בעצמאות ב-1962, היא הסכימה לצרפת להמשיך לקיים ניסויים עד 1967, וצרפת בהחלט ניצלה את זה – כאשר העתיקה את אתר הניסויים לאחד תת-קרקעי ליד הכפר In Ekkar, גם כן בסהרה. צרפת ערכה שם עוד 18 ניסויים, 5 מהם מעל הקרקע, ואחד מהם עם תאונה גרעינית (Béryl incident) שחשפה את המשקיפים, בהם שרי ההגנה והמדע (ועוד כמה מקומיים) לקרינה אדירה.

אוקיי, אז לכלכנו ממש את אלג'יר..לאן עכשיו? לאחר כמה חיפושים של מקומות באימפריה בהם אין יותר מדי צרפתים לבנים, נבחרה למשימה פולינזיה הצרפתית, "בתמיכת העם ומנהיגיה כתועלת לכלכלתה החלשה" (...).

בין השנים 1966-1996 צרפת ביצעה עוד 193 (!!!) ניסויים גרעיניים באיים המרוחקים שבאוקיינוס השקט, בעוצמה מירבית של 2,600 ק"ט. ומה עם האנשים שנפגעו מהניסויים?

לפי ההערכות, כ-150 אלף איש שהו 'קרוב מדי' לפצצת אטום צרפתית, כמה מאות מתוכם 'ממש ממש קרוב מדי'. משנות ה-60 ועד לשנות ה-2000 ממשלת צרפת דחתה כל בקשת פיצויים, של יוצאי צבאה או מקומיים מאלג'יר ופולינזיה, בשל נזקי קרינה (בהתחלה בהכחשת הנזק ואז בטיעוני "התיישנות". גאונים)

רק בשנת 2022 ממשלת צרפת הודתה כי מאז 2010 היא שילמה סכום כולל של כ-30 מיליון דולר לכ-100 בני אדם שהוכיחו כי חוו נזק בלתי הפיך כתוצאה מניסויי האטום הצרפתיים, רובם בפולינזיה.

ונימה אופטימית לסיום? כיום יש לצרפת כ-300 ראשי קרב גרעיניים פרוסים ברחבי העולם, ירידה מהכ-500 שהיו לה בשנות ה-90 העליזות

מוסר השכל

אבל המסר האמיתי הוא שצרפת היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שיש לה נשק גרעיני שלא שייך לנאט"ו (כלומר, שאמריקאי יחליט אם לשגר אותו). ובעזרת הנשק הגרעיני שהשיגה בשנות ה-60, היא גם הבטיחה את מיקומה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, בדיוק היכן שמשחקים גיאופוליטיקה של גדולים.

אז מוסר ההשכל? גרעין זה חשוב, ולהיות שכן/צמית של צרפת זה חרא. תראו איפה הם שמים את הכורים האזרחיים שלהם!

עד הפעם הבאה,