דרושה סוליה
- shacharlotan
- 21 ביוני 2024
- זמן קריאה 2 דקות
סיפור זן שאני מאוד אוהב (ולא מצליח למצוא את המקור שלו, שאולי המצאתי) הולך בערך ככה:
"העולם שלנו קוצני ומלוכלך, וכפות הרגליים שלנו כל כך רכות ועדינות. על כן יש לנו שתי אפשרויות -
או לרצף את העולם כולו.
או לשים נעליים"
אז הלכתי לא מזמן לרכוש לי נעלי הליכה יומיומיות, כי נמאס לי קצת ממנעד האפשרויות העומדות בפני גבר ישראלי סטנדרנטי – טבע נאות לקיץ ובלאנדסטון לחורף.
נכנסתי לחנות (באילת, כי ואו כמה יקר בכל מקום) ובחנתי את המבחר המוצע. מיד שמתי לב לכמה טרנדים:
1. הכל צעקני בצבעים זרחניים. כאילו מישהו החליט איפשהו שמעכשיו כיעור הוא יופי, ומוגזמות היא העניין עצמו. העיקר הוא לא שתאהב את המראה או את הצבע הסבירו ל-Boomer שאני. העיקר הוא לתפוס את תשומת הלב של אחרים בעולם מלא הגירויים הזה. בעידן הזה שמתחלק בין נראים, לבלתי נראים – העיקר לבלוט.
2. עד כמה הכל נוח! כי הרי מהי מטרת החיים אם לא נוחות. בלי לבזבז זמן קדוש על קשירת שרוכים שכבר לא קיימים, עם בולמי זעזועים שפיתחו בנאס"א, עשר שכבות ריכוך, אינסוף הבטחות שרובן (ליטרלי) מבוססות על אוויר – העיקר להתחכך כמה שפחות בקרקע. במציאות המגעילה והלא נעימה הזו.
3. הסוליות. יש שני טרנדים עכשיו של סוליות. או מוגזמות ממש, מנופחות וגרוטסקיות כמו ניתוח שפתיים שיצא משליטה, או ללא סוליה בכלל. ואיכשהו, גם כאן שני הצדדים טוענים שהנוחות לצידם. אבל רק השטוחיסטים מדגישים "שצריך להתרגל". שזה יותר "טבעי", ו"נכון", ו"מדויק" ו"מותאם" (היי אני רק שמתי מרכאות... את הקול המזלזל אתם הוספתם בראש שלכם לרצף המילים האחרונות).
אבל את מה שרציתי היה לי מאוד קשה למצוא. לא ידעתי בדיוק לתאר אותה, אבל ידעתי שאני לא רואה אותה מולי. נעל "נורמלית". לא סוליית ענק ולא קרטון ננו-מטרי. לא שחור-לבן משעמם ולא מרקר זרחני. נוח, אבל פרקטי. הגיוני. שימושי. כזו שאפשר רגע למדוד, לקנות, ולא לחשוב על זה יותר. שתעשה את העבודה שלא השתנתה כבר כמה אלפי שנים – תפריד ביני לבין הרצפה – ותעבוד בשבילי במקום שאני כל הזמן בשבילה.
ואולי זה לא סתם שאין עכשיו נעל לבחור בה, העיקר הוא שתרגיש שלמישהו אחר יש. שעוד קצת מחקר ונצליח. הפרסומות יכריזו שהנה, סקר חדש בדק ומצא עם 9 מתוך 10 רופאים שממליצים על הנעל דור 17S+. הנה היא כאן, הנעל המושלמת. כלומר, במעבדה שלנו היא מושלמת, לא כדאי לנסות אותה עם המציאות. מלוכלך שם.
וכן, אתם צודקים. זה לא באמת טקסט על נעליים. זה טקסט על אותם אנשי-סוליות, נבחרינו המכובדים, שעבודתם הבסיסית לא השתנתה באלפי השנים האחרונות – לעבוד בשבילנו (ומכספנו) ולא אנחנו עבורם.
אבל בסליחתכם אמשיך לרגע את הדימוי, כי הדרכים שלפנינו ארוכות וקשות, ולא בטוח שנוכל לבחור אותן. אבל פעם בכמה זמן, כל אחד מקבל את הזכות לבחור, ולו רק לעצמו, את הנעליים שיקחו אותו בדרכים הללו.
וכבר הרבה הרבה יותר מדי זמן שמבחר הסוליות שעומדות בפנינו לא מרשים, לא מספק ובעיקר לא עושה את העבודה.
אז או שנייצר לנו אלטרנטיבה טובה מספיק, או שנמצא את עצמנו צועדים במסע הזה יחפים. כי לרצף את כל העולם לא נוכל.
[ונו, רק כדי לצאת קצת כנה וקצת צבוע, בסוף כן קניתי OnCloud 5. בהנחה יפה, ללא שרוכים, בצבע סולידי עם גוש מרקר צהוב מקדימה. עם הסוליה הכי קטנה שלהם שמצאתי, שהיא עדיין עצומה ומלאה חורים. אבל בחיי, כמה שזה נוח]
פורסם במקור בדף הפייסבוק האישי,
21 ביוני 2024
תגובות