סוכר: סיפור הפצתו של הסם המוצלח ביותר אי פעם

הפוסט ההיסטורי-גיאוגרפי-כלכלי של הפעם ישלב את הנושאים האהובים ביותר על כולנו – פחמימות ריקות, סמים ממכרים, מלחמות בין מעצמות וחידושים טכנולוגיים.

אז איך קני הסוכר הניעו את סחר העבדים האטלנטי ואיך השגעונות של קורסיקאי שאפתן הביאו את רוב העולם לצרוך סוכר שמקורו דווקא בסלק? מתחילים:

כהרגלנו בקודש, קצת רקע על מאיפה הגיע הסוכר ואיך התפשט בעולם. אז קנה הסוכר תורבת לראשונה ע"י האדם במזרח האיים של אינדונזיה לפני כבערך 10,000 שנה.

באלפי השנים הבאות טכניקות הגידול וההפקה שלו (בהן כבר ניגע) התגלגלו לסין ולהודו.

מהודו הסוכר הגיע לפרס רק במחצית האלף הראשון, ועם הכיבוש המוסלמי נפוץ איתם לצפון אפריקה ודרום איטליה וספרד. אגב, המילה "סוכר" היא 'וונדרוורט' (שרשור ליום אחר), מילה תועה שהתגלגלה עם הסחר בין שפות וככה"נ הגיעה ממילה בסנסקריט ל"מתוק" הנהגית “Sarkara” (शर्करा), משם לערבית ("סכר", سكر), וממנה לכל שאר השפות.

ו- *עצירה מתודית להצגת התנאים הדרושים לקנה סוכר*:

קנה הסוכר מכיל בגבעולו מיץ מתוק שנועד בכלל להזנת פרי הצמח (יכול להגיע ל-7 מ' אם לא נקצץ!).

בני האדם החמדנים רוצים את הקלוריות המתוקות לעצמן, לכן קוצצים את הקנה לפני שנוצר הפרי. הסביבה האופטימלית לצמח היא טמפ' חמה (מעל 21 צלזיוס עדיף, מתחת ל-12 לא יצמח לעולם) וקרקע לחה ודשנה.

הגידול של הסוכר קשה ומצריך משאבים רבים, והפקתו עוד יותר – יש לקצוץ הקנים, לסחוט את המיץ במטחנות (מעדן במזרח עד היום), להמיס השאריות במים חמים, לזקק אותן (אפשר לעצור פה אם רוצים מולסה/סוכר חום), לייבש ולזקק שוב עד שמגיעים לאבקה הלבנה שכולנו מכורים אליה (...).

*חזרה להיסטוריה*. האירופאים הכירו מהערבים את הסוכר הנהדר כתרופה וכתבלין, וניסו לגדל בעצמם איפה שיכלו אקלימית (איי יוון, מלטה, סיציליה) ללא הצלחה יתרה, עד שכבשו את חופי הלבנט במסעות הצלב וגידלו את הזהב הלבן שם. במאה ה-13 כשסולקו בחזרה לאירופה, גם הנגישות לסוכר ירדה משמעותית.

עם מסעות הגילוי לאפריקה והאיים סביבה, החלו פורטוגל וספרד במאה ה-15 לגדל סוכר באיים כמו הקנריים, האזוריים ועוד, והצליחו הרבה מעל למצופה. תעשיית הסוכר של האיים העשירה *מאוד* את המעורבים בדבר, והייתה אחראית לאספקת רוב הסוכר לאירופה.

ואז. ואז האירופאים גילו (שוב!) את אמריקה. כבר במסע השני של קולומבוס (1493) שתילי סוכר הגיעו לעולם החדש, ומזג האוויר הטרופי של הקריביים הביא ליבולי קני סוכר גדולים יותר ממה שכל אדם ראה אי פעם לפני כן.

את ההמשך אתם מכירים אבל בתמצית –במאות ה-16 וה-17 התקבע משולש הקסמים/אימים של הסוכר: עבדים נשלחים מאפריקה לאמריקות לעבוד במטעי סוכר, את הסוכר המופק (והרום שמיוצר מהמולאסה) שולחים לקולוניות/מדינות אירופה ועם הרווחים (ומוצרי קצה מעובדים, כולל סוכר ורום) האירופאים הולכים לקנות עבדים חדשים באפריקה.

באמת שקשה להפריז עד כמה הסוכר היה משמעותי בסחר האטלנטי, וסביר להניח שאותו סם מתוק וממכר (=ביקוש רק עולה) היה הסחורה הרווחית ביותר בסחר האטנלטי, אולי הרווחית בהיסטוריה עד לעידן הנפט. הסוכר העשיר סוחרים, שיעבד רבבות, הניע צבאות וארמדות ובאופן כללי הזיז הון ואוכלוסיות בין העולם הישן לחדש. סוכר מבוסס קנים זרם לאירופה והחיים של כולם (מינוס רוב האנושות) היו מתוקים.

ואז, הכל השתנה כשאומת האש, אממ כלומר צרפת של נפוליאון, פלשה. כשהקורסיקאי החליט להשתלט על העולם, הוא לא חשב על זה שבריטניה תחנוק את הסחר האטלנטי של צרפת עם הקריביים (זוכרים את מלחמת 7 השנים בה צרפת ויתרה על כל קנדה בשביל 2 איים מייצרי סוכר? אם לא, חפשו פה את סדרת הפוסטים על מלחמת העולם הראשונה *האמיתית*).

אין סחר אטלנטי?אין סוכר. ואתם יודעים כמה צרפתים אוהבים סוכר...

וכאן נכנס לסיפור המדע הפרוסי. בשנת 1747 גילה אנדריאס זיגיסמנוד מרגרף שניתן להפיק סוכר לא רק מקנים, אלא גם מסלק שגדל באדמה ולא תלוי כ"כ באקלים, ספציפית מזן מסוים שעשיר בסוכרוז! תלמידו פרנץ קרל אכרד פתח ב-1800 בשלזיה (בתמיכה מלכותית!) את המפעל הראשון לייצור סוכר מסלק. השמועה על הפלא הגיעה לנפוליאון עצמו, ובהוראתו שליחים "ביקרו" את אכרד והקימו שני מפעלים דומים בצרפת.

במהרה מספר מפעלי סלק הסוכר באירופה הגיעו ליותר מ-300, אך עם נפילת נפוליאון וחידוש הסחר האטלנטי נסגרו כולם למעט אחד. בהמשך המאה ה-19 ההפקה האירופאית של סלק סוכר התחדשה וגדלה (באוקראינה וברוסיה במעורבות רבה של יהודים), עד שב-1899 הייתה אחראית לשני שליש מצריכת הסוכר העולמית! (כיום ~20%) ועד היום צרפת היא מהיצרניות הגדולות ביותר של הגידול.

בדומה לקני הסוכר, גידול סלק הסוכר מסובך ויקר, כאשר בשפות רבות תקופת קציר הסלק נקראת "מערכה" (de bietencampagne). למרות זאת גם בישראל (כמובן) ניסו לגדל ולהפיק סלק סוכר החל משנות ה-30, אך המאמץ היה הפסדי מראשיתו, סובסד מסיבית (בחקלאות שלנו? מי היה מאמין!) והופסק סופית בשנות ה-70.

בחזרה למבט-על, צריכת הסוכר העולמית עלתה בהדרגה לכל אורך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, עד שחל מפנה היסטורי – לפני קצת פחות מעשור, למרות המשך הגידול באוכ' העולם, צריכת הסוכר "נתקעה" על משהו כמו 170 מיליון טונות בשנה.

יש האומרים שזה בגלל המלצות ארגון הבריאות העולמי ויוזמות בריאות לאומיות, ואולי זה מסיבות אחרות.

אגב ב21/22 גידלו 183 מ' טון, והצפי לשנה הבאה הוא 191...כנראה שהמיסוי בישראל הוא לא הסיבה לשינוי.

בכל מקרה, אותם חקלאים קדמונים בגינאה החדשה שלעסו גבעולים בשביל עוד קצת קלוריות יומיות כנראה לא דמיינו שהקסם האבקתי הלבן הזה, מקנים או מסלק, יניע את כלכלותינו, רצונותינו, פשעינו וחוקינו גם עשרת אלפים שנה אחריהם. וזה סיפורו של הסם הנפוץ והמוצלח ביותר בעולם 😊

עד הפעם הבאה,