מדרש שם: ארצות השמש העולה

מנת האסקפיזם להפעם תעסוק בזריחת השמש, ואיך מקומות רבים כל כך (באזורנו ומעבר) נקראים על שם כיוון זריחתה. כי הרבה דברים השתנו בכדור הארץ מאז שהתחלנו להתבונן בו, אבל דבר אחד נשאר קבוע ועוד לא הצלחנו לשנות – השמש עולה במזרח.

אז בשביל קצת פרספקטיבה כללית על החיים, בואו נעמיק קצת באטימולוגיות היסטוריו-גיאוגרפיות:

נתחיל באנטוליה, חצי האי המכונה גם "אסיה הקטנה" ומהווה את מרביתה של טורקיה המודרנית (1453 איתנו בלב תמיד). האזור נקרא כך מפני שנמצא ממזרח ליוון, וביוונית Ἀνατολή (Anatole) זה מילולית הכיוון "מזרח". המזרח נקרא כך ביוונית כי שם השמש זורחת - ἀνατέλλω (Anatello) זה "לזרוח/לעלות".

מכאן גם האטימולוגיה לשם הטורקי הנוכחי לאזור Anadolu, כמו גם השם הפרטי אנטול/י (נפוץ ביוון/רוסיה/צרפת, בין היתר ע"ש שני קדושים מהאזור, אנטוליוס מלאדוקיה או אנטוליוס מקונסטנטינפול) – למעשה "שחר" ביוונית (Antaollius, Ἀνατόλιος = זריחה; תודה אמא והנה עוד תזכורת למקור העברי לשם שבחרו לי).

נמשיך עם הtheme לאזורנו – "הלבנט", שם כללי למזרח אגן הים התיכון בואכה מסופוטמיה. בלטינית levare זה "לעלות/להתרומם" (כמו ב- "ווינגרדיום ל-בי-יו-סה"), ומכאן בצרפתית Levant ואיטלקית Levante זה "לזרוח", בכוונה לשמש. בתחילת המודרנה המונח שימש לתיאור המזרח התיכון העות'מאני ועם הזמן השתרש גם לתיאור אוכלוסיית האזור – "לבנטינים".

סיפור דומה קרה למילה הלטינית “Orient”, שמשמעותה הכיוון 'מזרח', גם כאן באטימולוגיה של זריחת השמש (Orior). בשלהי האימפריה הרומית אזור א"י-סוריה הגדולה נקרא "הדיוקסיה של האוריינט", פשוט כי היה הגבול המזרחי ביותר של האימפריה, וככל שאירופאים גילו את אסיה למזרח, "האוריינט" והחקר שלו כלל גם את 'המזרח הרחוק' (רחוק ממי? הכל פרפסקטיבה..)

גם בשפות השמיות התופעה זהה, כאשר בערבית המזרח הוא شرق (שרק), ו- شروق (שרוק) זו "זריחה", כאשר "המשריק" זה השם לתיאור החלק המזרחי של העולם הערבי (להבדיל מהמג'רב של מערב אפריקה). בעברית אני מניח שכבר שמתם לב ש"לזרוח" "זריחה" ו"מזרח" זה הכל אותו שורש, שממש מקשה עליי פה בקוהרנטיות של הכתיבה.

ואם כבר שפת הקודש – במקרא המילה לכיוון מזרח היא "קדם", מילת אוריינטציה (כן כן, בדיוק האוריינט הזה..!) למי שמסתכל להיכן שהשמש זורחת, הדרום לימינו (ועל כן נקרא "ימן/תימן"), הצפון משמאלו (עד היום בערבית شمال, "שמאל") והמערב "אחור" ("הים האחרון" הוא התיכון שלנו, שוב, הכל פרספקטיבה...)

ברוסית, "Vostok" זו המילה ל"מזרח" (למשל העיר ולדיווסטוק, בקצה הכי מזרחי של רוסיה ליד קוריאה), וזו גם המילה שנבחרה לתכנית החלל המאוישת בברה"מ, להבנתי (לצערי אינני יודע רוסית בכלל אז נסמך פה בעיוורון על האינטרנט) מתוך המילה восход (Voskhod), שהיא "זריחת השמש".

וזה קצת המובן מאליו אבל מתבקש – גם יפן, היא גלגול שם הקריאה לסימנים הסינים 日本 (ביפנית הוגים Nippon/Nihon), שמשמעותם "השמש העולה", שכן למי שגר בסין השמש באה אליו מיפן. אגב זה השם רק מהמאה השמינית, שלפניו הארץ כונתה ע"י הסינים Wa (倭), במשמעות די מעליבה של משהו כמו "נתינים'/קטנים".

מזרח='שמש עולה'='שם מקום' גם בשפות נוספות, אבל היריעה קצרה וגם ככה אני חושש שטעיתי פה קצת בחלק מהסיפורים – אבל אני חושב שהרעיון הכללי עובר: משחר (..) ההיסטוריה, בסוף כל לילה מגיע אלינו מאותו מקום יום חדש. אז אולי אי אפשר להוכיח באינדוקציה שגם מחר יהיה... אבל תתעודדו, הסיכויים לטובתנו.

עד הפעם הבאה,