למה בסיפור הבריאה בבראשית יש חיה אחת שמוזכרת בשמה?

הפעם נמשיך קצת עם מיתוסים כנעניים, נקשר בין מפלצות-ים מפחידות לבין ספרי המקרא, ונראה איך סיפורי מיתולוגיה ומילים מתורגמות מתגלגלים מעם אחד לאחר, ועל הדרך משנים לחלוטין את המושגים שמיליארדי אנשים משתמשים בהם יום-יום:

אני מניח שכולכם מכירים את סיפור הבריאה בבראשית א' – כל יום וה-theme שלו, בקווים כלליים למדי של בריאה (בכל זאת, היה הרבה להספיק ו-6 ימי עבודה של אל בלי מע"מ זה לא צחוק). אבל לצד השמש והירח וכל החיות, מוזכרת חיה אחת, רק אחת, ספציפית בשמה –

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם" (בראשית א' 20). תנינים? גדולים?

הנביא ישעיהו, שפעל ביהודה בימי בית ראשון, התפרסם בעיקר בזכות נאמברים כמו חזון אחרית הימים (וגר זאב עם כבש) או ביאת המשיח (שבוא יבוא מבית דוד ליהודים או שבעצם כבר בא מנצרת אם אתה נוצרי; וואלה הבנאדם יכל לתת שם ומיקוד ולסגור את הפינה...) אבל אחד הפרקים הפחות מוכרים שלו כולל את הקטע הבא: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם". (ישעיהו כ"ז 1)

תנין, לויתן ונחש עקלתון...מפלצות ים שהורג אותם אל...נשמע מגניב, לגמרי הייתי רואה את הסרט, אבל איפה שמעתי על זה כבר...נו... אה!

"וכי לא מחצתי את ים, אהוב אל? וכי לא כיליתי את האל הגדול נהר? וכי לא חסמתי תנין? חסמתיו! מחצתי נחש עקלתון, השליט אשר לו שבעה ראשים" (אלת המלחמה הכנענית ענת סופרת איקסים במלחמות האל בעל, אחיה, מול אח אחר, האל ים).

וכמו כן, "כעת בוא נשתה יחדיו, בעל, ואנעץ בך את שיני. אמנם מחצת את לויתן נחש ברח וכילית את נחש עקלתון, השליט אשר לו שבעה ראשים..." (אל המוות הכנעני, בעל השם היצירתי "מות", מייחס [בנוהל] את הישגיה של ענת אחותו האימתנית לאחיה הגבר, בהצעה שקשה לסרב לה).

קשה שלא לשים לב לדמיון בלשון ובתוכן שבין האלימות על רקע סכסוך משפחת כנען לבין נבואת ישעיהו. מנקודת מבט של חקר המקרא, נראה שהמספר התנ"כי התאמץ במיוחד להקטין את המפלצות המיתיות הללו, שליחיו של האל ים בעצמו, לחיות רגילות כשאר החיות (בסיפור הבריאה), או ליצורים שאלוהים הורג בקלות אגב אם נזכרתם ביונה הנביא, אצלו כתוב בפירוש שדג בלע אותו, לא מזכירים לוויתן, שהוא כנראה בכלל נחש ענק בהקשר המקורי, ובנדוד של המילה העברית 'פתן'. וגם נחש העקלתון/נחושת מופיע במקומות נוספים במקרא.

עצם ההתייחסות דווקא לחיות אלו מעידה שסיפורים על אודותן היו נפוצים במרחב, וגם המצרים הקדמונים העריצו את התנינים והיה להם אל-תנין. מי שהתעקש שיש רק אל אחד וגם רצה לשכנע אחרים בכך, היה צריך להסביר טוב מאוד למה מכונת הרג יעילה, משורינת, ירוקה ואמפיבית היא למעשה ארצית ורגילה כמונו

אז ההסברים המאולצים מעט של המספר המקראי תורגמו מעברית ליוונית וללטינית, ומשם לכל שפה ועם בעולם. המילה השמית "לוויתן" משמשת מימי הביניים ועד היום באנגלית (LEVIATHAN) כדימוי לדבר עצום בגודלו, או לתופעה כוללנית ועצומה.

לכן היא שימשה את תומאס הובס כאנלוגיה לכוחה של המדינה, בכותרת ספרו מהמאה ה-17 שנהיה לאחד מחיבורי הפילוסופיה הפוליטית המשפיעים אי פעם (אגב, כותרת הספר המלאה היא: "לווייתן, או: החומר, הצורה והכוח של קהילייה כנסייתית ואזרחית". נשבע, אפילו בלי אזהרת ספוילר).

ומוסר ההשכל? אין באמת מפלצות, אפילו לא בים. יש רק מספרי סיפורים מוצלחים במיוחד, שהצליחו עם קצת אקשן להשפיע על אוצר המילים של כל הדורות שלאחריהם, ובפרט על כל תלמיד למדע המדינה בכל פינה בגלובוס. כי בסוף, מה שחשוב זה רק הסיפור. וגם מספרי הסיפורים הטובים והערמומיים ביותר מוחלפים מתישהו באחרים, נשכחים מההיסטוריה, ונותנים לעם שלהם הזדמנות לנסות ולהתמודד עם המפלצות שהם יצרו...;)

כל הציטוטים מהמיתולוגיה הכנענית לקוחים מספרם של נגה וגיא דרשן שכבר אזכרתי בפוסט הקודם, ובכל זאת, קרדיט מגיע: "מיתולוגיה כנענית", נגה וגיא דרשן, מתוך סדרת "מיתוסים" בעריכת דן דאור של הוצאת מפה, 2009. עד הפעם הבאה,