אטלנטיס של הים הצפוני: סיפורה של דוגרלנד

כנראה ידעתם כבר שהאיים הבריטיים היו מחוברים פעם ליבשת אירופה, אבל האם ידעתם שזה לא היה כזה מזמן? ושבני אדם כמוני כמוכם הלכו שם, צדו בע"ח והשאירו אחריהם כלים?

זהו סיפורה של "דוגרלנד", היבשת האבודה:

credit: Olav Odé/ National Museum of Antiquities, Leiden, Netherlands

לפני כ-20-26 אלף שנה חל שיאו של עידן הקרן האחרון, ומדפי קרח עצומים כיסו חלקים עצומים מהקוטב ועד ללב היבשות הצפוניות כפי שאנו מכירים אותן כיום, כולל מה שבימינו סקנדינביה וצפון האי הבריטי, כאשר בשל הקרח הרב, פני הים היו כ-120 מטר מתחת למה שאנו מכירים כיום.

map credit: Francis Lima

עם תום עידן הקרח והתחממות כדה"א, הקרח נמס והעלה את פני הים. לפני כ-9000 שנה מרבית הקרח נסוג, ובריטניה של ימינו הייתה מחוברת ליבשת ביערות ביצות וערבות, קרקע נמוכה ופוריה לחיות ובני אדם נודדים ציידים ודייגים (ממש לא הראשונים שהגיעו לאזור, שכן עצמות של הומנאוידים בנות חצי מיליון שנה נמצאו באיים, והומו-ספיאנס בנות 40 אלף שנה).

באלף השישי לפני הספירה, כשבמסופוטומיה כבר החלו לפתח חקלאות ותרבות, מרבית דוגרלנד כבר שקעה מתחת למים, והשאירה מאחוריה אי מנותק מבריטניה ואירופה – המכונה דוגרבנק (תכף נראה למה). באותו אלף, מפולת קרקע תת-ימית (כן, מסתבר שזה דבר) אדירה באזור נורווגיה הביאה לצונאמי מפלצתי שמחק חלק גדול מאוכ' היונקים באזור, ויתכן ואחראי לשקיעתו הסופית של דוגרבנק.

כשבני התרבות הקלטית (גאלים, פיקטים ובריטונים) אכלסו את האיים באלף הראשון לפני הספירה דוגרבנק שקעה ובריטניה כבר הייתה מנותקת לחלוטין מהיבשת, וכך מצאו אותה גם הרומאים, האנגלוס-סקסים והנורמנים שכבשו אותה במילניומים שלאחר מכן. וכולם לא ידעו בכלל על קיומה של דוגרלנד, זאת עד ממש לתקופתנו אנו.

בימי הביניים, דייגים הולנדים נתקלו בלב הים הצפוני, 100 ק"מ מהחוף האנגלי, בשטח ים בן כ-17 אלף קמ"ר (ישראל כ-22 אלף), רדוד בכ-20 מטר מסביבתו ועשיר מאוד בדגים. על שם סירותיהם שכונו Dogger, הם כינו את האזור הפורה "דוגרבנק".

בספטמבר 1931 ספינת דייגים בריטית השליכה את רשתה כ-30 ק"מ מהחוף של מחוז נורפולק במטרה למצוא צדפות על הקרקעית הרדודה. כשהעלו את רשתם, הם מצאו ראש-חץ מגולף מעצם, עדות חד משמעית לקיומם של לקטים-ציידים קדומים שהלכו מתחתיהם כ-8000 שנה לפני כן.

התגלית איששה את תחזיותיהם של גאולוגים וגיאוגרפים מהמאה ה-19 בדבר חיבורה היבשתי של אנגליה לאירופה בימי קדם, והחלה מירוץ ארכאולוגי לאתר עדויות לקיום אנושי בדוגרלנד השקועה. מאז ועד היום נמצאו שרידי אנוש ועשרות כלים מעשי ידי-אדם, הוכחה לקיומה של נוכחות אנושית קבועה ומשמעותית בדוגרלנד .

credit: National Museum of Antiquities, Leiden, Netherlands

ולצד הממצאים האנושיים, בדוגרלנד (למעשה קרקעית  הים הצפוני) נמצאו עד היום גם עצמות של יונקים גדולים כגון ממותות, קרנפים, אריות, איילים, סוסים ושוורי בר.

למעשה השם "דוגרלנד" נטבע ע"ש הדוגרבנק שבליבו רק בשנת 1990 ע"י הארכאולוגית הבריטית Bryony Coles שהתמקדה בחקר האזור, כך שיש עוד המון לגלות על אודותיו! והאם דוגרלנד קשורה לאגדות על היבשת האבודה "אטלנטיס" אשאיר לקונספירטיביים שבכם לנסות ולגלות לבד...

אבל בימינו הגילויים אולי יצטרכו לחכות קצת, כי כזכור מהפוסט על טורבינות הרוח, כרגע הדוגרבנק הרדוד מסביבתו משמש להקמת שדה טורבינות הרוח הגדול בעולם, שעתיד לאכלס 377 טורבינות ענק, 125 ק"מ מהחוף.

ובעתיד? בשנת 2017 הוקם קונסורציום של חברות אנרגיה מהולנד, גרמניה ודנמרק (עם הזמנה פתוחה לבריטניה, בלגיה ונורווגיה – כל מדינות הים הצפוני) במטרה לבחון הקמת אי מלאכותי על שטחי דוגרבנק, אשר ישלב את כל טורבינות הרוח באזור וישמש כתחנת כוח ירוקה בהיקף חסרת תקדים של מעל 100 ג'יגהוואט.נכון להיום הפרויקט עדיין תחת בחינת היתכנות פיזיקלית ועלות-תועלת, אך מתכנניו מסמנים את

שנת 2050 כיעד להשלמתו. נחיה ונראה...

זהו, עד כאן סיפורם של דוגרלנד ודוגרבנק, היבשת האבודה מתחת לים הצפוני, שהייתה ביתם של בני-אדם בדיוק כמונו, וכיום היא ביתם של טורבינות רוח המשמשות לחמם ולהאיר את בתיהם של ילדי-ילדיהם של אותם ציידים לקטים, שעברו מציד ממותות לציד דילים באמזון.

עד הפעם הבאה,